מעיפה הצצה אל תוך בועת הפנטזיה אשר מפתה אותי
להישאר,להתבוננן, לחוות,להרגיש את האשלייה אשר בולעת אותי לא
מוכנה, אך כל כך רוצה להבלע לתוכה...
כאשר גופי צונח לתוך משהו בלתי מוסבר,מרגישה חום עותף את גופי,
כל כך רך ונעים,הצבעים הסגולים,שמסנוורים את עייני כה קוסמים
לי.
והנה היא מגיעה,יופיה בלתי מוסבר,שערה השחור החלק והארוך עותף
ומסתיר את גופה בצורה כה אירוטית.
היא מעיפה עליי פרחי אושר,ורוקדת סביבי ,כל כך מפתה,כל כך
תמימה.
אני משירה עליה מבט,אך כל כך מפחדת להיאבד בתוך החלום.
היא מושכת אותי,מגע ידיה כה ענוג,אשר נותנת לעצמי להיסחף.
היא מושכת אותי,קוראת בקולה המלאכי שאני אבוא עימה.
הרקע נהיה כמעין פרבולה בצבעים שחורים סגולים,מרגישה כמו
בהיפנוזה מטריפת חושים.
אני צועדת,רגליי יחפות,צועדת על משהו כה רך,אותו המשהו אשר
קיבל בברכה את נחיתתי הצפויה.
צועדת אחרי אותה היישות העל אנושית,אשר יודעת בוודאות כי
יופייה זהו רק פיתויי להבלע לגמרי בתוך עולם הפנטזיה המופלא.
היא ממשיכה להחזיק לי את היד ולמשוך אותי אל הבילתי מודע,היא
מחייכת אליי,צחוק כה מדהים,צחוק של ילדה מלאה חיים,היא גורמת
לי לחשוב כי אם אצעד עימה ,גם ממני יצא צחוק של תמימות
מופלאה,אני לא אראה,לא אריח,לא אחוש יותר כאב.
כל הסבל של העולם יעלם ואני אחייה לי בבועת פנטזיה הסגולה
שלי,כל כך נשמע יפה,כל כך הרבה אושר,אך יודעת כי זהו אושר
אשלייתי,אני לא אוכל להתחבא בתוך עולם משלי, איכשהו צריכה
להרגיש את העולם הריאלי כביכול הקיים.
מסתכלת מבט אחרון על הפייה המדהימה שלי,מבט של פרידה,היא
מתפוגגת לאט לאט,אני כל כך לא רוצה לאבד אותה,את הפנטזיה
שלי...
מתעוררת לאור שיריי ביטלס השרים על העולם היפה,ומביטה בכתבות
על פיגועים,כל כך כאב וייאוש,ומצטערת על כך שלא נשארתי בתוך
הפנטזייה שלי. |