עידו הראל / השדרה |
החיים מתמוססים.
את יושבת מתחת לעץ נדרכת,
מתמלאת בהיסוסים.
אני הולך בתוך החדר,
פנים מול פנים.
האש שורפת את השלכת,
הימים מתפוררים.
אני יושב לידך מתחת לעץ
עם מצית זיפו גדול ומשולהב,
משקה אותך קולה כתינוקת חסרת אונים,
אני מרים שמלתך ומריח תחתונים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|