עידו הראל / סלים |
לילות בלי מילים.
כולם קנו לי סלים.
אני בחדר מלא סלים,
עם ידית שבורה.
הולך לשוק עם סלים,
יורה בפרברים.
יש לי רימונים בסלים,
לא אלה שעושים כתמים,
בעצם כן.
יש לי רובים בסלים,
וחיילים דרוזים מטורללים.
הרבה חיילים בסלים.
ואני עובר את הכביש,
ונכנס לאיצטדיון.
וכולם מריעים:
סלים!
סלים!
והחיילים מתפללים.
בסוף הלכתי הביתה,
נוסע לשוויץ, נמאס מהסלים,
מעכשיו רק שקיות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|