[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








"תהיי שמחה, תעשו לי לויה שמחה... ככה לפחות אוכל להגיד שתרמתי
משהו טוב בעולם הזה.." אני שומעת את קולה חלוש מדבר מהצד השני
של הקו.
היא לא ילדה כזאת, היא לא כמוני... היא לא מייחלת למות...
לא חלמתי לרגע שהיא תגיע למצב כזה-יומיים במיטה באותו מצב, בלי
כח לקום או לזוז, רק ממלמלת מידי פעם כמה מילים לא ברורות לתוך
שפורפרת הפלאפון הסדוק...

כל פעם כשהיא מצלצלת המשפט הזה עולה לי לראש, זה לא שהיא תמות
עכשיו, אבל זה עדיין לא כייף לחשוב שה"חברה" האמיתית היחידה
שהייתה לי בשנה האחרונה יכולה למות...

היא אומרת שזה פיגוע, שהיא תמות באחד הפיגועים בירושלים עד
סוף השנה...


אני אוהבת אותה, אבל לפעמים דיי נמאס לי, כשאני עצובה נמאס לי
ממנה, כי היא שמחה מידי, וכשאני שמחה נמאס לי ממנה כי היא יותר
שמחה ממני... אבל עכשיו הכל מוזר... נמאס לי ממנה כי היא
מתחילה להיות דומה לי.

אם היא באמת תמות, ברור לי שנעשה לה את הלויה הכי עצובה שיש,
אני אבכה, אתעלף, לא אוכל חודשיים לפחות...
אתמול היא שוב אמרה לי, שהיא ממש רוצה לויה שמחה, כדי לתרום
שמחה לעולם, לפחות כשהיא מתה....

זה נוראי לומר, אבל כבר מתחיל לעלות בראש המעמד הזה, איך
שאספיד אותה. אני יודעת אילו מילים אומר, ואיפה אתחיל לבכות...
אני מכירה את זה, הייתי במספיק לויות, ובמספיק אזכרות שבהן
הקראתי קטע על מי שמת...

היא אומרת שהיא תמות עד סוף השנה.... אני מקוה לא להיות פה
כשזה יקרה!


כשאני חושבת על זה, היא האדם היחיד שאיתו באמת הרגשתי חופשיה
אי פעם... בשבוע שהייתי אצלה לא דפקנו חשבון לאף אחד... חזרנו
הבייתה ב-4 לפנות בוקר, היינו מתלבשות בכל הבגדים שבארון
ויורדות על עצמנו... היינו יושבות ופתאום היא הייתה עושה גרפס,
ואומרת לי "מה את מסתכלת, זה טיבעי" ואז גל הצחוק היה מתפרץ...
היינו יכולות לצחוק ככה שעות...

כשהיא צבעה לי ת'שיער אז היא כל הזמן הצחיקה אותי, ואז כשזה
הפריעה לה לצביעה היא צעקה עלי, ורק צחקתי יותר... וכשהיא שטפה
לי ת'שיער הגעתי למצב שבו כבר נשכבתי על הרצפה מרוב צחוק...
אין הרבה אנשים שמצליחים להצחיק אותי כמוהה...
הדיבורים שלה מפחידים אותי...

כולם אוהבים אותה... היא אחת שאי אפשר לשנוא, שלא כמוני... אין
ביננו הרבה מן המשותף... חוץ מהבעיות, והשטויות... אולי גם
הבגרות, אומרים שאנחנו בוגרות לגילנו.... מה שלא מסתדר עם
השטויות שאנחנו עושות כשאנחנו ביחד...
רק איתה אני עושה שטויות כאלו, כי רק היא מרשה לי להיות
"עצמי"....

היא אומרת שהיא תמות עד סוף השנה....







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כשהתותחים יורים

המוזות שורקות!


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/4/02 14:11
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ירח מאירה

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה