כמה מהרעיונות המרכזיים של הפילוסופיה המערבית נדונו כבר
בתנ"ך. המושג "חופש" - והכוונה הן לחופש הרצון והן לחופש
פוליטי - נדונים על-ידי פילוסופים כמו דקרט, לוק, מיל, ואין
ראנד. מי שיחפש אותו ביהדות בת זמננו יתקל בשמרנות. השמרנות
היא ערך חשוב ביהדות, אף שהיא מגובה במושג "אורתודוקסיה". כפי
שניתן להבין אפילו מצליל המילה, מדובר במושג יווני, זר ליהדות.
אפשר להיות יהודי, ולהרגיש טוב עם זה גם בלי להצביע 'ג' או
'שס'.


הטלת ספק

הרעיון המרכזי בפילוסופיה המערבית הוא אחריות האדם לחייו
ולגורלו. לידיעה, שיש לך יכולת לעשות עם החיים שלך מה כל שאתה
רוצה, ואם רק תעבוד מספיק קשה, תוכל להגשים את כל חלומותיך, יש
עוצמה רבה ביותר.
הפילוסוף אריסטו - שחי ביוון העתיקה לפני כ2300- שנים - לימד
את הרעיון הזה לתלמידו. התלמיד, שלקח את הדברים ברצינות
הראויה, קם וכבש את העולם.  
מסיבות שיידונו במאמר נפרד קם לרעיון הזה רעיון מתחרה. הרעיון
המתחרה טוען שהאדם חסר אונים בעולם, וחבל על המאמץ. התוצאה
ההיסטורית של הרעיון - ימי הביניים - מדברת בעד עצמה.
הרנסנס, ששם קץ לימי הביניים, החל בהכרזות של פילוסופים
ומדענים שטענו כי "ידע הוא כח" (פרנסיס בייקון), וכי המתמטיקה
היא שפת הטבע, ואפשר להבין אותו (גלילאו גלילאי). אלא,
שהכנסייה הנוצרית לא התלהבה במיוחד מהרעיון שאנשים ישלטו
בחייהם ללא עזרתה האדיבה.
דקרט היה מתמטיקאי ופילוסוף שניסה למוטט את שלטון הכנסייה על
המדע והתרבות. הוא הגה רעיון בשם "ספק שיטתי". הרעיון אומר
שאדם שרוצה לקחת אחריות על חייו וגורלו, אבל מצוי תחת שליטה של
רעיונות מתחרים, יכול להשתמש בהגיון שלו כדי למוטט אותם. את
דקרט המשיכו פילוסופים רבים, ביניהם לוק ומיל, שנתנו לנו את
הרעיון הליברלי המוכר. ליברל הוא אדם שיודע שביכולתו לעשות עם
חייו ככל העולה על רוחו, ולהגשים את כל חלומותיו.


לך לך

היהדות, כפי שהיא מתוארת בספר בראשית, החלה כרעיון ליברלי,
המתואר בפרק י"ב (פרשת לך לך). גיבור הסיפור, אברם, היה אזרח
באחת התרבויות בארם-נהריים. בתקופה בה הוא חי, התרבות לתוכה
הוא נולד כבר היתה קיימת אלפי שנים. היא קיימה ממלכות שהתחרו
אחת בשניה, תוך מלחמות בלתי פוסקות. נראה שהוא לא ממש אהב את
זה, ורצה לשנות את אורח חייו. לשם כך הוא קם והלך משם.  
תיאור המעשה שעשה אברם: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך"
דומה לרעיון של דקרט. מטיל הספק באורח חייו ובתרבותו עוזב הכל
כדי לבנות חיים חדשים. יש כאן שלושה סוגי הטלת ספק: ארץ,
מולדת, ובית אב.
אברם הולך "אל הארץ אשר אראך". והתמורה למעשה שעשה אברם היא:
"ואעשך לגוי גדול". יש תמורה לאומץ. ההמשך הוא: "ואברכך ואגדלה
שמך והיה ברכה ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחות
האדמה".
תוצאת תהליך הטלת הספק:
אברם יהיה אדם חדש ומוצלח.
אברם יקרין על האנושות ויעשה אותה טובה יותר.
אברם עשה את המעשה. הוא לא היה צעיר במיוחד, מה שמלמד שאף פעם
לא מאוחר לשנות ולהשתנות.
בניגוד לתהליך שמתאר דקרט, הטלת הספק אינה עזיבת כל מה שהיה
קודם והתחלה מאפס. הטלת הספק יכולה להתבסס על הקיים, תוך עשיית
שיפורים (החלפת ארץ מולדת ובית אב). אברם בוחר לקחת את מעשי
ידיו ואת האנשים שבוחרים ללכת איתו. רכוש שרכשו ונפש שעשו -
בעצמם. אברם לא הגיע אל ארץ חדשה וריקה מאנשים. הוא הגיע לכנען
- שכבר היתה מיושבת - וחי את חייו החדשים בין התושבים.  

נשאר עוד להסביר למה סטתה היהדות מדרכו של אברם, ולמה היום
יהדות מזוהה עם שמרנות. על כך במאמר הבא.