האביב האחרון מטפטף לי על השיער ועושה דרכו במורד חזי למטה
למקום בו לא יבוא עוד אחר. אחרת. אחרת צועק לי בכל השלוליות
אביב מטורף נוזל מזעיק משווע צא. אני לא. אני תובע ממנו - אביב
תרגע. אתה א. לא בעונתך. ב. לא מתנהג כרגיל. אתה אחרי. אם אתה
כבר כאן לפחות תתנהג כמושצריך. לא רוצה כמושצריך אמר אביב
ובכלל אל תמציא מלים. אני ? אמרתי. אני לא התחלתי עם ההמצאות.
תסתכל על עצמך, ובאומרי זאת התפשטתי להראות. הוא גיחך ועשה
שלולית שלא יבחינו בו. פתאום התקרבו אנשים, אז גם אני עשיתי
שלולית אבל הם דוקא הרגישו. דרכו והתיזו אותי לכל הכיוונים.
עשו כאילו במקרה. באביב בכלל לא נגעו. לקח לי זמן רב לאסוף את
עצמי למכלול מורכב כמקודם, אבל בעזרתו, האדיבה יש לציין, של
אביב, חזרתי. הוא ביקש שאשאיר אותו לבד. הלכתי.
למחרת פגשתי אותו בסופר. הוא רחץ את המכוניות בכניסה תמורת
פרוטות מהעוברים והשבים. חשבתי איך הדברים החשובים הופכים
לבטלים כשאנחנו עוברים ושבים. אף אחד לא התייחס ברצינות לאביב.
הוא הלך משם למקום אחר. אני המשכתי לחפש.
כעבור שלוש שנים, בעודי נער אך כבר יודע, העזתי לשאול. ואז הוא
בא.אוהוווו הוא בא. דמעות לא יוכלו לתאר את ההתרגשות. אני
ואביב. העולם לא יאמין. אני ואביב.
שלוליות רבותי. שלוליות. תאמינו. |