אריק ופואד - פרק א'/איתמר רייצס
(עיבוד עדכני לספר הילדים הנהדר "מקס ומוריס")

המחבר מבקש להבהיר שבניגוד מוחלט למה שאולי משתקף בשיר, הוא
דווקא מחבב חיסולים (אם כי לא בכל מחיר), ומבטיח להעיף בעיטה
לכל מי שיפרש שיר זה כהצדקה, ולו הקלה ביותר, לטרור המתועב.

מי לא שמע עוד עד היום
על אריק- פואד, זוג איום?
הם ידידים מזה שנה
(עם נטייה להשמנה...)
הם מתגנבים כשועלים
ומעוללים תעלולים,
ואוהבים מאוד סוכר
(זה על כרסם היטב ניכר...).
ולפעמים, שני האחים,
הולכים בשקט לשטחים,
וכמו שהם כה אוהבים-
הם נכנסים בערבים.
לכם היום פה נספר
סיפור, או שניים, או יותר,
על מעללי השובבים
שאת ארצנו מחריבים,
ובגללם (דודי אמר)
יהיה סופנו רע ומר.

הדוד עבדאללה גר בכפר
ליד ההתנחלות יצהר.
הדוד הזה אדם חשוב
על בני כפרו מאוד אהוב:
פעיל "החזית העממית"
שיהודים רבים המית.
יש לו אישה ושני בנים
(ואיזה אלף מטענים).
אז אריק השובב כך סח
לידידו המנופח:
"מחובתה של ישראל
את זה המניאק לחסל,
ומעשה קונדס שובב
ישיב אותו אל אבותיו"
לקחו השניים מן מכשיר-
פלאפון שחור, זעיר,
ושמו בתוכו מטען-
כמה קטן, כך מסוכן.
נתנוהו למשת"פ בכיר
שלעבדאללה יעביר.

ירד הערב על הכפר
עבדאללה אל ביתו חזר,
עייף, סחוט וגם תשוש
מיום של פעילות גדוש.
הוא התיישב על הספה
וב"טברנה" הוא צפה.
הגיע בנו, ילדון קטון:
"יא באבא, יש'ך טלפון!"
תמה אביו על הצלצול:
"מי זה? אולי הדוד מחו"ל?"
לחץ SND ואמר "הלו",
כדי לדבר עם דוד שלו,
ותוך שנייה נשמע "בום טראח!"
הדוד עבדאללה מפוייח.
ראשו החל להתגלגל
כמעט עד לכביש הסרגל.
יצאו רעיו אל הרחובות:
"הנקמה עוד בוא תבוא!"

צחקו השניים צחוק גדול
"לרצוח שוב הוא לא יכול!"
לפרק הראשון בא סוף,
אך פרק ב' קרוב- קרוב.