בת תשע הייתה תמר כשהתחילה ללכת לשיעורי בלט. אבא שלה הכריח
אותה בשביל שתתחבר עם ילדות אחרות.
בת תשע אבל מאוד מפותחת לגילה. ניצני החזה של תמר היו הכי
מפותחים בכל כיתות ד' שבבית הספר על שם יצחק בן צבי שבכרמיאל,
מלבד אלעד מכיתה ד'2 שהיה שמן באופן יוצא דופן ובעל חזה גדול
משלה. כל הבנות קינאו בתמר וכל הבנים רצו בחברתה משום מה -
בדרך כלל הם רק הציקו לה ומשכו לה בצמות מה שמאוד הפריע לה,
אבל תשומת הלב שהיא קיבלה הייתה יוצאת דופן לילדה בת תשע.
מלבד היותה יפה מהשאר ומפותחת לגילה, תמר גם הייתה הילדה הכי
שקטה בבית הספר. כמה תשומת לב שלא קיבלה, כמה שלא משכו לה
בצמות וכמה שלא קשקשו על קיר בית הספר  "תמר ויואב לנצח"  -
תמר לא אמרה מילה. ישבה ושתקה ושיחקה עם עפרון קטן אדום ובובה
מצמר גפן ועם הציפורים שבחצר.
אמא של תמר מתה.
זאת אומרת, היא כבר מתה כמה שנים, מזמן, עוד כשהייתה תמר בת
שלוש. משאית של ארונות מטבח נסעה לה באמצע תל אביב ושכחה שבאור
אדום אמורים לעצור. אמא של תמר אף פעם לא הגיעה למדרכה השנייה.

תמר, שחיכתה לאמא על המדרכה שממול בידיים פרושות, נשארה עם
ידיים פרושות בערך 30 שניות עד שהיא הבינה שבמקום שפעם עמדה
אמא שלה עומדת עכשיו משאית. בעצם זה לא היה מדויק לגמרי - אמא
שלה עדיין הייתה באותו מקום - אבל שכבה מתחת לגלגלי המשאית
במקום לעמוד או ללכת לכיוון של תמר. תמר לא הבינה מה פתאום אמא
שלה הפסיקה ללכת לכיוונה והחליטה לשכב מתחת למשאית, אבל הצעקות
של האנשים מסביב החרידו אותה והיא הבינה שמשהו רע קרה לאמא.
היא רצתה לצעוק, היא רצתה לבכות , אבל שום קול לא יצא. שקט.
שקט מוחלט בקע מגרונה של תמר.
פעם הייתה תמר הילדה הכי קולנית בגן של ציפי. היא הייתה צוחקת
בקולי קולות בכל פעם שיוסי היה מוריד ליניב את התחתונים,
ומסבירה לגננת מה עושים בחנוכה בכל פעם שהגננת ביקשה שהילדים
יספרו על החג.
היום תמר שותקת. גם שמושכים לה בצמות וגם שסבתא קוראת לה
לאכול, גם כשעצוב לה, גם כששמח - אבל בעצם אף פעם לא שמח לה.
תמר יושבת לה רוב היום על הדשא של הבית או על הספסל בבית הספר.
עם עפרון קטן אדום, בובה מצמר גפן ובשקט מוחלט. השקט של תמר.

השקט של תמר היה הדבר היחיד שהיה שלה שאף משאית בעולם לא יכולה
לקחת ממנה.