כשנולדתי היה סבל ורוך
כמו שנולדנו כולנו
אבל רק כשאני נולדתי
היה שקט , בכי , סבל , רוך נעים ושקט
המון המון שקט
זה לא שאני זוכרת
אני מרגישה
מרגישה את השקט באוזניי עד היום
הוא שקט משונה כזה
שקט שחור - לבן
קר וחם
ולמא צמרמורות
ואמא שלי שכל - כך כאב לה
לשניה העדיפה שאני לא היה בכלל
שפתאום יעלם ההריון
ואז גם לא יהיה כאב
ובחלום הראשון שהיא חלמה לאחר שילדה אותי
היא ראתה אותי גדולה כבר
וחייכה מתוך שינה
עכשיו כשהמציאות היא אחרת
ואני באמת גדולה
היא מבינה שהחלום שלה
היה על ילדה אחרת
והיא מביטה בי
בכל פעם שהיא מתעוררת באמצע הלילה
או כשהיא סתם ערה ואני עדיין ישנה
ומחייכת אל הילדה שלה
שבכלל לא כמו בחלום...
בכלל לא מושלמת
אבל אנושית כמוה
יש לה ילדה , חלק ממנה...
כמוה.