סם היה חמצמץ, וכל פעם שפגעו בו היה משמיע קולות נפיצה וקריעה,
ממש לא היה כדאי להיתקל בו, אם אינכם אוהבים חמצמצים. סמית'
היה מהיצורים האלה, שאומרים עליהם, שהם בעלי קליפה קשה. ההורים
תמיד מרחיקים את ילידיהם מסמית' סור. יכולים כמובן להתקיים
יחסי גומלין בין סם לילדים, או לכל אדם באשר הוא, אבל עבור
ילדים, ועבור אנשים זקנים, עדיף שיחסים אלה יתקיימו דרך מתווך.
י. סמית' סור הגיע לעיר תל-אביב כמה ימים, והשתכן לבטח במקום
המיועד לו על ידי הממשלה. למרות אפשרויות קידום בעבר, רני
סמית' סור הצליח להשיג ג'וב רק בדוכן הפירות של המרכול
השכונתי. הוא היה יפה, צבעו בוהק בשמש, ממש כמו יערות עד מלאים
חיים. הוא היה חזק ומלא, ואף חרק מעולם לא העז להתעסק איתו.
הוא גדל בסביבה טובה ואוהדת, יחד עם חבריו, תחת בדיהם המגנים
של הוריו. הייתה לו תמיד רגישות מסוימת לחום, אבל היא הלכה
ופחתה עם השנים, ובבגרותו, הוא יכול היה לשרוד גם בחום
התל-אביבי. למרות כל אלו, לא הצליח רני להגיע לראש הערימה,
ונאמר לו, שהוא מתאים רק למרכול השכונתי. לא נשאר בו כעס רב
לחבריו, שחלקם הלכו לקניונים המפוארים, והם נפרדו כידידים,
נשבעים להיפגש עוד. למרות הפרידה הידידותית מחבריו, סם תמיד
הרגיש שנשאר בו זנב מעברו. הוא לא יכול היה להתנתק משקיקתו
לעבר, והזנב נשאר תקוע בו לעולמים, כמו פרטנר לשלום, שלא ניתן
להיפרד ממנו בקלות. סמית' הרגיש, שכשרונותיו ויכולותיו די
ממוצים במרכול, והוא נהנה שם במשך זמן שהותו.
יום אחד הגיעה למרכול משפחה, משפחה ממוצעת בהחלט: אמא, אבא,
2.4 ילדים וחתול. הילדה ביקשה, ולאחר כמה הרהורים קיבלה, את י.
סמית'. היא לא הייתה מוכנה להקשיב להוריה, שאמרו לה שהוא קשה,
ובעל מזג לא נוח, ויכול להתקיים רק בקור הצפוני, שאינו קיים
בתל-אביב. אבל הילדה התעקשה, ובהרף עין הגיע סם לביתה של
המשפחה. בערב ישבה המשפחה לשולחן, ואיתם התיישב, כמובן, האורח
החדש, סמית'. לאחר מספר מילות פתיחה החלו הכל בזלילה אימתנית.
לאחר כחצי שעה מתחילת הארוחה, הציעה הילדה דבר, שלא יעלה על
הדעת מבחינתו של גרני. הוא צעק ומחה ורגז והתנגד, אולם כל זאת
ללא הועיל. הוא אף ניסה באלימות פיסית. בשלב מסוים, הוא זכר
שהיכה בשיניה של הילדה, עד שחניכיה החלו לדמם במעט. אך גם זה
לא עזר לו. בסוף הארוחה, הילדה נעצה סכין חדה, היישר בליבו של
גרני סם, והחלה בוצעת את איבריו אחד-אחד. זכרונו של גרני נפסק
ברגעים אלה, ואין הוא זוכר מה קרה אז.
היום גרני גר אצל המשפחה בחצר, בנו לו גדר מיוחדת, שמו לו כמה
מכונות אוכל ושתייה, והוא נהנה שם. הוא אמנם קצת תקוע, ואין
סיכוי, שילך משם בזמן הקרוב, אבל הוא עדיין מצליח להנות שם,
כפי שעשה תמיד. וגם המשפחה נהנית, בכל ההמולה התל-אביבית, להם
יש בגינה גדר, ועליה כתוב באותיות לטיניות קטנות: "An apple of
Grany Smith sort".