שנינו קמים לאותו הבוקר, רק שאותך משכימה השמש, ואני... אני
משכים אותה.
את מתמתחת במיטה, מתענגת על רסיסי החלום שהולכים ונמוגים, ואני
יוצא לרוץ.
את נעמדת מול הארון, וכמו בכל בוקר מתחילה ההתלבטות של מה
ללבוש היום, ואיך השמלה הזאת נראית עליך, והאם הנעליים האלה
מתאימות לחולצה הזאת ושאר השאלות הרות הגורל האלה. את הבגדים
שאני לובש היום, בחרתי כבר לפני שנתיים.
יושבת על כוס קפה, חושבת על אתמול, ועל היום שמחכה לך, רוקמת
תוכניות שלא אכפת לך אם יתממשו, כי הכיף הוא בלנסות להגשים
אותן, ומחליטה שגם היום, כמו בכל יום, את תעשי מה שאת רוצה.
אני מוריד מימיה. וחושב עליך.

את חוזרת למיטה, להעיר את מי שישן שם, ההוא, שאני אפילו לא
יודע איך קוראים לו.
במחשבה שניה, גם את לא.