מריה ישבה על המיטה כשרגליה מקופלות וגבה צמוד לקיר היא הביטה
בשחר שקם והלך למקלחת ואפילו לא קרא לה , אפילו לא חיבק אחרי
או זרק הערה מעודדת, סתם הלך לו והשאיר אותה תוהה מדוע הרגשה
של אובדן רובצת לה בלב .

היא הייתה נערה ממוצעת מהסוג שאנשים לא מסתכלים עליהן פעמיים,
הסוג שלעולם לא יופיע בכותרות העיתונים או מדורי הרכילות, סתם
עוד מישהי, אבל לא לזמן רב ...
היו לה הורים נו טוב אם אפשר לקרוא להם הורים, רוב הזמן הם היו
שקועים בעבודה ומריה ראתה אותם בסופי שבוע וגם אז במזל, אבל
היא לא התלוננה אולי גם בגלל שלא היה לה בפני מי, רק החתול היה
היחיד שהקשיב לה גם זה כמובן אם לא היה לו משהו טוב יותר לעשות
.
כל יום מריה הייתה נוסעת לבית הספר, יושבת כמה שעות בכיתה
ובוהה בקיר המתקלף, חוזרת הביתה, אוכלת חסה או משהו בריא אחר
ואת שאר היום הייתה מבלה בטלפון . אבל מריה לא סתם בילתה את
זמנה בטלפון, היא חיפשה לקוחות פוטנציאלים שיממנו לה את הלב
ברגשות . מעולם לא נכנסה לצרות, תמיד הייתה שקטה וסלחנית, בדרך
כלל היו הלקוחות מבוגרים ורצו רק אחד מהיר וזהו, אבל לפעמים
צצו מאי שם אנשים נחמדים ואפילו די צעירים שרצו להיות ידידיה,
לקחת אותה לארוחה במסעדה מפוארת ולאיזה סרט חדש ומצחיק בקולנוע
.
את שחר היא מצאה בעוד אחת מהשיחות שלה, היא דפדפה בספר
ביסודיות ומצאה את שמו כאילו קופץ מעל האחרים, מיד התקשרה
והתברר לה שהוא בכלל נורא נחמד ולא מבוגר הוא היה בשנות ה-30
לחייו וגידל שני כלבים וחתול. מריה הבינה שבידיה אוצר, אולי זה
האחד לו חיכתה זמן כה רב ! הם קבעו להיפגש ביום שישי אחרי
הלימודים, ומריה הייתה מאושרת.
הם נפגשו ביום שישי שהיה יום מאוד יפה השמש זרחה והציפורים
צייצו והכל נראה ממש מושלם, מריה חייכה כשראתה אותו מתקרב
אליה, נאה וחייכן בדיוק כמו שחשבה שיהיה, הם ישבו על הספסל בגן
ושוחחו במשך שעה ארוכה ... עד שהחשיך, ואז כל אחד פנה לדרכו לא
לפני שהחליפו כתובות . מריה הגיעה הביתה והתקלחה וכשהלכה לישון
נרדמה עם חיוך על מה שהולך לבוא .

עברו שבועות וחודשים ומריה הרגישה כמו בחלום, הכל הלך ממש
מצוין, היא ושחר נפגשו במשך השבוע המון פעמים ותמיד הוא נראה
כל כך נחמד אפילו שלפעמים היא תהתה מדוע הוא לא נוגע בה או
מנשק אותה ... אבל היא לא התלוננה רק המשיכה להעריץ את החזות
המרשימה שלו בשקט . יום אחד יצאה מריה מהכיתה כשבידה פתק בצורת
לב, סתם משהו חמוד שהכינה לשחר ובו כתבה כמה היא אוהבת אותו,
היא נסעה אליו באוטובוס והדרך נראתה אין סופית עד שדפקה קלות
בדלתו . הוא פתח לה את הדלת בחיוך וחיבק אותה, היא נכנסה
והניחה את המכתב על השידה הצבועה בסלון והלכה לחדר. שחר נכנס,
וישב על המיטה לידה ואז הוא נישק אותה, היא לא האמינה אבל
נישקה אותו בחזרה, הם שכבו, זה לא היה כמו כל הגברים האחרים של
מריה, והיא תהתה מדוע הוא נראה לה לחוץ ומרוחק . הוא הסתובב
ונרדם על הצד, והיא ... היא הסתכלה על המגירה שבצד המיטה וחשבה
לעצמה שאולי זה לא יהיה נורא אם היא רק תציץ בפנים אולי תגלה
אפילו משהו עליו . היא פתחה את המגירה והוציאה מתוכה מכתב על
דף תכלת, והחלה קוראת בו בעיון .
"אני אוהב אותך ולא אותה דרור, תמיד היה כך. אני מכיר אותך מאז
ומתמיד והיית לי חבר ומאהב לא אוכל לשכוח אותך אפילו אם אני לא
יכול להיות אתך או שמה אני כן, אני רק צריך לספר לה בעדינות
... שלך באהבה רבה, שחר"
דמעה ירדה מקצה העין של מריה, צורבת את הדרך למטה, מקהה את
החושים. שחר התעורר באיטיות וקם למקלחת . היא הלכה למטבח, היא
הלכה להביא סכין, היא הלכה למקלחת, שחר, הלך.
כעבור שבוע הופיעה בעיתון כותרת מרכזית : "רוצחת בת 16" .