בבוקר מוקדם היא קמה
כדי להתכונן להצגה בתיאטרון חייה.
במראה מסתכלת
אשה מתוסכלת.
מורחת על עצמה איפור שקוף
דרכו רואים הכל.
מושיטה את ידה החיוורת
לצבוט חתיכה מליבה
עת תוקף אותה הרעב.

אשה פרדוקס עם לב אבסטרקט.
עבורה זה לא חשוב
שגיבור ההצגה הוא עלוב.

מקימה סביבה קיר תפאורה
שזור אבנים יפות
בהן תסקול עצמה
עת תחוש מעט מאושרת.
בצנצנת קטנה
היא אוספת זכרונות.
רגעים מתוקים
או אולי אשליות?

אשה פרדוקס עם לב אבסטרקט.
אל תנסו להבין אותה.
היא גם לא תתן.

אשה פרדוקס עם לב אבסטרקט,
זהו סוף המחזה,
המסך ירד.