המקום האהוב עליו היה השדות הארורים האלה.משם הכל התחיל. כל
ערב הוא היה יושב באמצע השדות ,יושב וכותב. הוא סיפר לי שהוא
כותב סיפורים  על מקומות יפים, על אנשים אוהבים. אף פעם לא
הבנתי מה כ"כ רע לו פה. הוא ניסה להסביר לי כמה פעמים.
משהו על אנשים שלא מבינים אותו ועל העולם הזה שהוא רע. זה לא
עזר בכלום להבנה שלי. נפגשנו הרבה בים היינו יושבים, מדברים,
שותים בירות ומעשנים . אלה היו מפגשים נחמדים דווקא, תמיד הם
יכלו להאיר לי יום שחור. בפעם האחרונה שנפגשנו בים
הוא היה מאוד טרוד. הוא אמר לי שהוא חושב על להתאבד, שהוא לא
יכול יותר להסתדר,שהוא רב ריב ממש גדול עם אמא והוא הבין שאין
לו מה לעשות כאן יותר. אז אני ישר התחלתי בנאום ההתאבדות הרגיל
שלי :
אל תעשה את זה
יש סיבה לזה שאתה כאן
אתה כ"כ מדהים
ואתה נותן לי כ"כ הרבה
מה אמא שלך תעשה אם אתה תמות?
בתגובה לנאום הקבוע הוא אמר ביי והלך לשדות. בעבר עוד הייתי
הולכת אחריו.אבל פעם כשהלכתי אחריו הוא ממש כעס עליי וצעק עליי
ואפילו הרביץ לי ומאז אני לא הולכת אחריו לשדות.
ביום למחרת שמעתי שהוא התאבד ולא השאיר מכתב או אפילו לא משהו
קטן בשבילי.
אז לקחתי סכין ותקעתי אותו בלב. מסתבר שחשבתי שהלב שלי נמצא
קצת יותר ימינה מהמקום המקורי שלו. אז הייתי מאושפזת בבית
חולים כמה חודשים. ועכשיו אני בסדר. אני בסדר גמור.