סימפלי קביזון / נבואה של אביב |
בכל עוצמתו האדירה.
שוב לא חרציות פורחות ; קוצים חומים שורטים זרועות עד זוב.
האדמה שרוותה ; שוב תפתח פיה בצימאון -
כמו אילם מבקש לדבר.
האוויר המחדש כמו נולד ; ריחו כמעט ירוק -
יהפוך מחניק עד אישה מזיע תפתח חלון.
חולצה תפשוט שרוול.
השמש תשחיז, הימים יתחדדו - ערבים יפלו מתים.
ילדים ישחקו עד מאוחר -
אמהות תקראנה בקול.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|