[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מתחת לעצי הקוקוס שלי, הושבתי אותך ונתתי לך חבלים ומשכתי אותם
ממך. הגשתי ומשכתי, שחררתי את  החבל, הרגעתי את הרוח בעלים
ומשכתי בחוזקה עד, שכמעט נשברו צמרות העצים, מעצמת המשיכה.
ככה זה, אמרתי לך, בוודאי שיש לך ברירה, אפילו שתיים. אתה יכול
לאכול את השוקולד ולדעת שתשבור את כל השיניים ופיך יתמלא בטעם
המר ואתה יכול להסתכל עלי, בעטיפת כסף מבריקה, מלאת הבטחות
לעתיד מתוק, מלא באגוזים וצימוקים. להסתכל ולא להושיט את הפה
ולנגוס.
צחקת, מתחת לעצי הקוקוס שלי, חייכת בפה מלא שוקולד מריר וירקת
דם. אחר כך, ביד בוטחת, משכת בגבריות מתפרצת, מלאה בניסיונות
עבר מוצלחים, את החבלים שלי וזרועותיך הפכו מסורגות. ידעת כוח,
למדת אותו בשקדנות מכל אותם אלה, שעומדים מאחוריך כמו צללים
אפורים, מכל אותן אלה, שנשברו אל הסלע שלך והתנפצו בשתיקה
עצובה ונשית.
צחקתי גם אני, מילאתי את פי בשוקולד שלי, ליקקתי מולך את
השפתיים, התענגתי על כל נגיסה, נשמתי ונשפתי את ריחה המתוק של
הטבלה החומה, המתוקה והענוגה שלי, ומולי אתה, העיניים מייחלות
לנגיסה. אתה מבין, הרבה זמן לא רצית כל כך לטעום משהו מתוק,
יותר ממה שאתה זוכר. גם הצללים, כבר לא הצליחו להשכיח ממך את
טעמו הפלאי, הענוג, השביר, של השוקולד שלי.
ניגנתי על השוקולד את המוסיקה הערבה ביותר, כזאת שאף לב לא
יכול, שלא להיכנע לה. אתה, איבדת מזמן את הביטחון והספינה שלך,
שעגנה כמה מטרים מעצי הקוקוס שלי, החלה להיסחף אל תוך הים.
אתה, אפילו לא שמת לב. הערתי את תשומת לבך, במשיכה חזקה בחבל.
כל כך, חזקה הייתה המשיכה, עד שכפות ידי, השתפשפו ונשרטו.
ליקקת את הדם מכפות ידי עד שנרגעתי קצת, ואז מתוך הכאב, לא
יכולתי אלא לקחת עוד נגיסה ולהותיר אותך, עם חתיכה קטנה של
שוקולד מריר.
רציתי שתבין שאני לא אוהבת שוקולד. משכתי ומשכתי, בשביל שתדע
שאת עצי הקוקוס, נטעתי בשבילך, את שפתי המלוכלכות בשוקולד,
לכלכתי בשבילך, את כפות ידי השרוטות, שרטתי בשבילך. גם בשבילי,
אכלתי, משכתי, נטעתי, לכלכתי, שרטתי. בשבילי, כי בשבילי זה
בשבילך.
ספינתך נסחפה כבר מזמן לתוך הכחול, עלי עצי הקוקוס שלי, עדיין
נעים עם הרוח בעצמה משתנה. השוקולד שלי נמס, נמרח על החול עם
הזמן שעובר, כי הזמן, ממיס שוקולד הכי טוב העולם, אפילו יותר
טוב מאורה של השמש, תבין. כפות ידי, מגלידות מהר יותר, כי לא
בפעם הראשונה נשרטו. ואתה, האם לא תוכל לטעום גם שוקולד מריר,
לשבור את השיניים, לירוק דם, להיסחף אל הכחול ולשמוע את עלי
הקוקוס שלי שרים את המנגינה הזאת?  

יום ראשון 28 פברואר 1999







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כל מה שהסינים
מחפשים זה
זיון!


פרובוקטור.


תרומה לבמה




בבמה מאז 15/5/99 17:49
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורנית בלנק

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה