כל פעם שציפי קוטפת תפוז בעונת הקטיף בקיבוץ, היא נזכרת באחות
שלה, תרצה, ואיך שהיא אהבה תפוזים. לציפי יש דמעות בעיניים,
והיא אומרת שזה כי היא אלרגית אבל בעצם היא אלרגית רק לאבק.
לאחות של ציפי היה שיער ארוך כזה, יפה והיא קלעה אותו תמיד
לשתי צמות. ציפי תמיד נזכרת איך היא גם רצתה כזה שיער אבל סבתא
לא הרשתה לה כדיי שלא יהיו לה כינים. ציפי ידעה שתרצה רצתה גם
לעלות לארץ ישראל אבל השיער שלה הסתבך ברוח והיא לא יכלה לעלות
למטוס אז היא נשארה בבית, לסרוג גרביים לחיילים. ציפי לא סיפרה
על זה לאף אחד, בתוך תוכה היא קיוותה שתרצה נספתה בשואה, למרות
שהיא ידעה שלא, זה מה שסיפרה לכולם, היא העדיפה לדעת שהמצב של
אחותה לא ישתנה כבר, שהיא מתהפכת בקבר שלה כולה עפר, אבל
במציאות תרצה התחתנה עם אציל עשיר ויש לה שתי בנות שנורא דומות
לה.