הלילה אפל, ואת כה שקטה,
מקסימה ובלתי מוגדרת,
מחכה שהרגש ייצא אל האור,
מנסה לי לרמוז בכל דרך,
אך אינך מבינה,
ואינני יודע.

רגש חזק, ומקצב משונה,
זה מוזר, את יודעת,
את עוטפת אותי בשכבה מגינה,
מנחמת כשלי די עצוב,
אך הייתי אכזר,
אכזר ומופנם, התעלמתי,
ואת לא היית שם לנצח,
ויתרת כשהבנת שהפסדת.

אך אני זה שהפסדתי,
ועכשיו זה תורי,
לעטוף, לנחם.
התחלה חדשה בחיים ישנים,
לעמוד אני כנגד עצמי.
להבין איפה טעיתי.