אהבה, וניצניה שבקעו מענפי חיבתנו.
התשוקה, כששיניה ננעצות בבשר שפתינו,
מחייכת חיוך ערמומי.

היד שמלטפת כשהעולם כועס.
עיניך העמוקות, ותמצית אהבתך שלוחה ללא רסן,
מחבקת, נוגעת, מאמינה באין סופיותה.
אפשר להגדיר אותך בשניה קצרה - אהובה..אך מה הטעם?
הלב נמס, וממלא חדר בניחוחותיך,
שפתי מכאיבות מנשיקותיך, ומרפאות אותי
בדיבורי אהבה ובנשיקה נוספת על גבך,
על פנייך, בשקט על שפתייך.

לעיתים לכלוכית, פעמים נאצלת, שלגיה נאהבת,
נסיכה שניעורה משנת אלף השנים בכוחה של נשיקה.

שמונה עשרה שנים, והמיטב עוד לפניה,
שמונה עשרה ורבים עוד צעדיה.
פוסעת לתוך חלומה שממתין לה בתוכה,
מוצת בשלהבתה, גדל באהבתה, נספג בעתידה,
עוטפה בחיותה, מתמזג בעברה,
ומתרפק על נשמתה המוזהבת בנוגת תשוקתה
שאינה יודעת סוף. המתחננת לטוב שבבריאה,
למחמדים שבתיבת האוצרות המונחת לרגליה ועורגת למגע ידיה הקרוב,
העדין, הכמה.

עומד בחסותם של רסיסי לילה.
עיני נשואות השמימה, ולבי אינו ירא עוד.

רחשי הראש פינו מקום לשירת הלב.
איש קטן שעמד על משמרתי ארז את כליו והלך הביתה.


כעת פרחים מעטרים את גינתי,
ניחוחות עד שעוטפים את הלילה.