עם שחר נושק לאישה וילדים,
מלטפם במבט אחרון חמים.
סימן השאלה מנקר במוחו,
עת עולה הוא אט להתניע רכבו.
ידו אינה רועדת אפילו לשניה,
אך עוקב בדריכות אחרי תנועת
נכנסים והשבים.
בעיני רנטגן מנסה לנחש
פנים ומטענים.
הוא הנהג האלמוני,
הניצב כל יום על פרשת הדרכים.
בערבו של יום עצמאות תשנ"ד
נעניק לו זר פרחים וצל"ש,
על שעדיין מוכן,
להתניע ולהסיע נוסעים
חיילים,
נשים,
ומתאבדים
למחוזים אחרים.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.