"לכל עץ תפוח יש סודות" אמר לי סבא שלי, באיזה טיול משפחתי
רחוק למקום ירוק, ואני חשבתי אז, שהוא פשוט ממש מתלהב מתפוחים
או מעצים או משהו. אחר כך, כשגדלנו והתחלנו לדבר על שריטות
ואכזבות ראשונות ותקוות, ראינו, כולם וגם אני, שזה לא כמו
שמספרים ושעמי ותמי לא תמיד מגיעים לבית הממתקים וגם מצליחים
להכניס את המכשפות לתנורים בוערים.
יש לי משהו להגיד על עצי תפוחים, בתי ממתקים ותנורים בוערים.
יש לי משהו להגיד בערך על כל דבר. כנראה, שגם לסבא שלי היה
כשהוא דיבר על הסודות, אבל אולי לא הייתי בגיל המתאים והוא לא
היה במצב הרוח הנכון בשביל זה. בינתיים, למדתי להבין לבד.  
כשתמי, החברה שלי, פגשה את עמי במסיבה אחת של שדים במכנסי
וויניל ועיניים דלוקות, האגדות הושארו הרחק מחוץ לעניין.
רמיזות מיניות וגרון מריח אדי אלכוהול הביאו אותם למיטה אחת,
בלילה אחד של צעקות, גניחות וליקוקים. בתוך תנור בוער, הם
נלכדו ביחד לכמה שעות של חשק ותאווה.
אחר כך, כל אחד קם לו לבוקר אחר, במקום אחר, בלי להתרגש. אז מה
הפלא שנעלם לו הקסם מן העולם? מתחת לשמיים לא היה, כנראה, מקום
לאיחוד של עמי ותמי בבית עשוי מסוכריות גומי, כמו שחשבתי,
כשסבא שלי דיבר על סודות של עצי תפוחים. תמי, חשבה שאולי הוא
יתקשר ועמי ידע, שלא יעשה זאת לעולם. אז תמי שלי עישנה עוד
סיגריה, שאליה פוררנו ביחד חתיכות של ירוק ממסטל והגיעה שוב
למסקנה, שחבל אבל כולם מרוחקים יותר עכשיו.
את עמי ראינו, יומיים אחר כך, במסיבת שיגעון אחרת, יורק דם על
צווארה של מכשפה בלונדינית. "איתה הוא לא יגיע רחוק" אמרה תמי
ולעסה סוכריית גומי. הוא לעס שתי דקות קודם לכן, סוכרייה מסוג
אחר, שפותחה באיזה מעבדה ביתית ונקנתה בשישים שקלים חדשים, אצל
הסוחר הקבוע. פתוח להצעות, אפילו עם מכשפות אפשר להגיע
לאורגזמה.
תמי השרוטה, נגמלה כבר מזמן מהתאהבות של אחרי זיון מהיר ורצתה
ללכת לישון לבד. עץ התפוח העדין שלה, פיתח לו גזע עבה וקשיח,
שיחפה על כל אותם רגשות עדינים ורכים, שמתחבאים בתוכו. בגלל זה
השארתי אותה בבית והלכתי לי. גנבתי עוד כמה שאיפות ירוקות
והמשכתי את הלילה אצל איזה מישהו, שהיה פעם עמי והיום הוא סתם
אבן בדרך לבית השוקולד.
הבאתי לו במתנה את החלק העליון של הגוף שלי, שיש כאלה שקוראים
לו ציצי והוא נתן לי במתנה לשתות חצי בקבוק וודקה וגם מפה עם
הסברים איך להגיע הביתה הכי מהר שאפשר. הלכתי בעקבות ההסברים,
כי לישון עם עמי לשעבר זה כמו לישון עם הדובי החום שלי, והדובי
לפחות לא מפריע להירדם.    
בדרך, עצרתי אצל הירקן שלי, הוא מבין בתפוחים אבל רציתי דווקא
בננות, אז סיפרתי הכל אודות האגדה והרסיסים שלה ויצאתי עם שלוש
בננות ופתגם ירקנים ש"כל תפוח יומו בא". תמי המסטולה, נגסה
בבננה שהבאתי לה וטענה, שלשיפור המצב רוח היא צריכה דווקא
שוקולד. בכינו ביחד והחלטנו לצאת גם היום למסיבת שדים נוספת,
אולי יהיה לנו, קצת מתוק בבית מתי שהוא ואולי, נשרוף היום בערב
את כל המכשפות.


אפריל 99