אל תירא מהשלדים אשר בארון....
באתי בדברים אשר באו בי,
באתי בלהבים אשר חילקו אותי,
באתי באהבה אשר הענקת לי...
נולדתי מחדש כאשר אבדתי,
והגעתי...
מן השנים אשר לא האריכו עלי,
מן הצעדים הלא נמחקים במבואות עיני,
ערגתי לעצמי,
אשר מצאה אותך...
ואני שבה...
כמו היתי שווה בין שווים...
כמו לא היה בי הפחד ליותר...
כמו לא היה הפחד לוותר...
אך הוא מבוהל עד דעיחה!
ומשהוא מותיר אותי לבד,
מותיר אותי אני,
אני עימך!
וכל החרבות שנותרו לקבור,
אני קוברת!
בין רגבי אדמה חמים,
אשר ספגו את חום הלב שהוטל בם לאחר שהלב שוסע...
ואת החלקים שהחזרתי,
אהבתי להם כאבה...
ואתה החזרת חלק שאורו כמעט דעח,
אשר הוצאני מעורי כשחשבתיו למת...
אך כעת משהוחזר,
כאבי לו,
אך אהבתי לך. |