כתבה: לינת אליוביץ.

ושוב נוטעים עוד בן-אדם באדמה
והשדה פורח
שדה גדול, גדול מאוד
שדה של בני-אדם.

ושוב עוד נשמה אבדה
בין כל הנשמות,
שורות ישרות של מצבות
לבנות בין הגדרות.

פזמון- וכמו הפרחים, בשדה פורחים,
כך גם הם, מצמיחים פרחים,
ואנחנו, כולנו, אנשים קטנים,
כולנו,כולנו נובלים.

ושוב נוטעים עוד זרע באדמה,
זרע נפלא,
הוא לא יגדל, הוא לא יצמח
ואותו לא נשכח.

והשדה ימשיך לגדול,
ימשיך לפרוח,
ועוד נשמה תחלוף לה עם הרוח.

פזמון- וכמו הפרחים, בשדה פורחים,
כך גם הם, מצמיחים פרחים,
ואנחו, כולנו, אנשים קטנים,
כולנו,כולנו נובלים.