|
ולפעמים מקווה לעצום עיניים ולא להתעורר
ולא לפקוח מחדש את מה שכבר נסגר
ולפעמים אני מקדים
ולפעמים אני מקווה שזה כבר מאוחר
ומנסה להתעלם מכל מה שקורה לי
ומנסה אותך לשכוח
אבל כל מה שסובב אותי
גורם לי לא לסלוח
ולפעמים מקווה לעצום עיניים ולא להתעורר
ולא לפקוח מחדש את מה שכבר נסגר
ולפעמים אני מקדים
ולפעמים אני מקווה שזה כבר מאוחר
עם ציפורניים את שורטת
ומשייפת את הזכרונות
והשריטות בזכרוני
הופכות פתאום כולן למנגינות
ולפעמים מקווה לעצום עיניים ולא להתעורר
ולא לפקוח מחדש את מה שכבר נסגר
ולפעמים אני מקדים
ולפעמים אני מקווה שזה כבר מאוחר
ולפעמים את עוד קיימת
ולפעמים את מתה
והכל מסביבי ממשיך לנוע
ואני תקוע באותו הקטע
ולפעמים מקווה לעצום את העיניים ולא להתעורר |
|
|
רגע, לא הבנתי
ת'קטע עם הגדי
ואמא שלו. די,
תסביר שוב,
בחייאת.
נו, בחייאת...
משה לא בפוקוס
בהר סיני. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.