היא עמדה במקום גבוה
גבעה, הר או אפילו סתם המרפסת שבקומה שלה,
היא עמדה שם שעות, ימים, או אפילו שנים.
ודיברה איתם, הקשיבה להם, ניסתה לעזור, יש שטענו שהיא משוגעת
קצת לא בסדר בראש אבל לה זה לא היה איכפת אף פעם לא הזיז לה מה
היצורים הנחותים הללו שנקראים בני-אדם עליה חושבים.
לפעמים היא הרהרה שם באותו מקום גבוה על החיים שלה היא אף חשבה
מספר פעמיים לקפוץ ולגמור הכל הכי פשוט, הכי מהיר, הכי זול וכך
בעצם תוכל לגמור הכל ולהצטרף אליהם,
אל אלו שדיברה איתם שעות, ימים, ואפילו שנים (אף אחד כבר לא
סופר).
אך תמיד לפני שטיפה העיזה משהו עצר אותה איזה מין שעון פנימי
שתיקתק בתוכה ורמז לה שזה עוד לא הזמן והיא הקשיבה, הקשיבה
לאותו שעון הרי מאז ומתמיד ניחנה ביכולת ההקשבה.
כמובן שלא תמיד היא עמדה שם על אותה גבעה, הר, או אפילו המרפסת
שבקומה שלה לעיתים רחוקות היא ירדה לעם הסתובבה בין אותם
יצורים ניסתה לשייך את עצמה לאותה מציאות מדומה,(שלה היא
קראה).
ואכן כך חשבה "הרי כולם מתים בסוף" כך תמיד אמרה ואולי זה נכון
הרי כולם מתים בסוף וכולם נפגשים באותו מקום גבוה אולי על גבעה
או אולי על הר או אפילו באמת במרפסת שלה.
והיו לה הורים (כן הרי גם מלכות באות מאיפשהו) ההורים שלה רצו
לעזור אך ככול שניסו היא יותר התרחקה אפילו שלחו אותה
לפסיכולוג היא היתה יושבת אצלו שעות ושותקת על השתיקה הזאת הוא
לקח מההורים שלה כסף.
וכך לאט לאט נעלם לה האמון בבני-אדם למרות שידעה תמיד שהיא
עדיין כזאת עדיין בשר ודם אך לא הרגישה כך אף פעם היא לא
הרגישה תמיד הרגישה כמוהם כמו אלו שאיתם דיברה.
יום אחד השעון הפנימי שלה התקלקל והיא בתמימותה הסיקה שהגיע
זמנה היא עלתה בשקט אך בשמחה למקום גבוה, למרפסת שבקומה
החמישית שלה. היא לקחה נשימה עמוקה של ביטחון חייכה חיוך ענקי
וקפצה לשמיים.

                                                       
                             
אז אם אתם אולי תימצאו במקום גבוה, בגבעה בהר, או בכול מקום
אחר
תעצמו את העייניים חזק תנסו להתמכר לשקט לאויר לתחושה המדהימה,
אולי תשמעו אותה צוחקת עליכם בני-תמותה יצורים נחותים
שכמותכם.
אם אכן תשמעו את צחוקה הקליל והמלגלג תאמרו לה שבין כול בני
התמותה הנחותים הללו היתה בת-אדם אחת לא מלכה, לא נסיכה, סתם
אחת פשוטה שאהבה אותה כל כך על-אף כל המוזריות שבה על- אף
השנאה העזה שלה לחיים ומשיכתה המיוחדת למוות.
אהבו אותה בזכות מה שהיתה ובזכות יכולת הנתינה וההקשבה שהיתה
בה, תספרו לה שלמרות שהיא שם למעלה צוחקת מהיום שהיא עלתה כל
היכולות הללו נאבדו ונשכחו איתה ונשאר רק שם במצבה, ואף אחד לא
בא לבקר אף אחד חוץ ממני מאותה חברה.
תספרו לה שאני לא כועסת אלא רק מרחמת עליה כי היא לה את כל
התכונות הנהדרות שבן אדם יכול לשאוף כל חייו כל התכונות חוץ
מתכונה נעלה חוץ מאומץ לב זה היה חסר לה.
היא כנראה היתה פחדנית הרגה את גופה ובך שילמה היא הפסידה
לחוות את הרגש הגדול ביותר ביקום
הפסידה לחוות את רגש האהבה.

ועכשיו שתחכה לי בגלגול הבא כי אני פה נשארת.

תספרו לה את זה
תספרו בבקשה!