עידן סימון / פעם |
אני יודע, אני יודע
עכשיו אצבעות רצות על האדמה,
רצות, רצות, מנסות, מחפשות,
מנסות למצוא חושך שחור ומפחיד,
רצות, רצות, מנסות
ללכת לאיבוד, או למצוא מסתור
אבל אין, אין יער
רק כמה עשבים שחורים ונמוכים.
ואבי,
עורו מבצבץ אליי מבעד השיחים השחורים, הקטנים,
לא מודע למרוץ המתרחש.
אני זורע בקרקפת זרע בודד של ייאוש, וקצת רחמים.
אולי יצמח כאן משהו מבעד לעשבים הדקים.
אולי פעם ירוצו אצבעות קטנות באותו מרוץ, מעליי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|