בבקשה, אל תחפשו בשיר שלי
שרידי תסכול ואהבה נכזבת.
כי את שירי כתבתי בשבילי,
ומלבי ביערתי השלהבת.

אל תסווגו אותי בז'אנר הידוע
ואל תשוו אותי.
גם אל תביטו
למקומות בהם צמח בי געגוע,
למחשבות שאת רוחי הסיתו.

נא לא למצוא בי פגם ושבח מהולל
במקומות בהם נפשי נחרכת.
כתבתי זאת מתוך ניכור.
בכלל,
אין לי כוחות לדרך מפרכת.

אבל צעדתי כבר בדרך מן הכפור,
ולשריפה בסוף אני פוסע.
אתה, קורא יקר, מתוך קינה זו
זכור
רק שתי מלים: אני אתגעגע.

אני אתגעגע לנפשי,
ולתמימות ולתקווה ולאופטימיות.
אני אתגעגע - זה טפשי.
כי אין לי כבר אלא אותך,
הציניות.