נכתב בשנת 1994
אלוהים. למה עשית אותי שטן?! (גיחוך)
כשהייתי קטן...הו זה היה מזמן. קטן ושטן...
ואז בוקר אחד הייתה לי זיקפה. ענקית. תוצרת יפן.
היום כל אחד כבר קונה לו שטן קטן תוצרת יפן.
אז הייתי בעל גאווה. מיד הכנסתי את הזיקפה לתיק
ויצאתי לחפש משמעות.
ישבתי על נשים חכמות שראו בי שטן מושלם.
הפכתי אותן לעדר זונות ונעלמתי בעשן.
הזיקפה שלי בערה. לרגע חשבתי לעשות הסווה.
אבל זה קורה בחיים, גם לשטן יש את אותם רגעים.
מה עדיף...רוע...
אש ותמרות עשן או לחתום בלשכה ולהיות חרמן (?)
פתאום הייתה לי הברקה אולי בעצם אני צריך להיות אישה?
חתולה שטנית ורעה? לא אני בעצם מוותר,
עם דיכאונות של לפני מחזור אני עוד עלול לחזור בתשובה
ואז מה?
עולם בלי רוע אמיתי, עולם בלי נקמות שחורות...
,לא, לא זה לא בשבילי.
אני שמח בחלקי. קם בבוקר עם חיוך ע נ ק י.
עוד יום של עשייה, בין תהומות הענישה.
מחלק להם מתנות. לא גדולות מידי, לא קטנות מידי
מתנות אישיות.
נפלאות. מרגשות...!
קצת גופרית רותחת על קצה התחת.
עוד מנה של הצלפות לרכך קצת ת'צלעות.
הוי מתוקה... זו רק חומצה - ישר על הפטמה, תיהני יפה,
זו רק המנה הראשונה...
כולי צמרמורת של הנאה, מזון לנפשי הרעבה. וזה לא מספיק,
אף פעם לא מספיק!!!
הבן זונה הזה, מוציא אותי מדעתי, רק תלונות ותלונות ותלונות,
אש מהאוזניים וטחורים בתחת זה מה שהוא עושה לי.
אמרתי לו די, די!
עשינו חלוקה של השטחים,אני קיבלתי את הימין,
אתה קיבלת את השמאל,
והנשמות האבודות קיבלו את מרכז ת"א.
הוא מטיף לי, מסביר לי,מנסה לתת לי אמונות,
" אל תעשה שטויות! להפיץ ככה מגפות!"
אז ישבתי על עדן החלון וחשבתי - המון,
חייב לעמוד בציפיות, חייב להניב תוצאות, אז מה היא מתנת
האלוהים?
אהההה... איך שהם נהנים שם בין הסדינים, שימשיכו, כן, עד
הסוף,
שם אני, אני אותם אאסוף. הם יירקבו לאט בתוך המחלה,
יעבירו אותה הלאה בין אורגזמה אחת לשניה.
איידס הם יקראו לזה, אבל מה זה משנה,
אני חייב קצת למהר, שלא יראו אותי גומר...
כשהייתי קטן היו לי ספקות, לא הייתי בטוח בכוחות,
אז הייתי חולם לי חלומות, פנטזיות קטנות ומתוקות,
ובבקרים על קפה ועיתון הן היו צצות לי פתאום, קמות לתחייה,
בכותרות ענק... אחח איזו הפתעה!
כאן הכל התחיל, המשחק המלהיב ביותר בעולם,
ואני אף פעם לא מפסיד וככה זה תמיד!
אני קובע את החוקים, מתעלל בחיילים, מפוצץ לי מדינות,
מצמיח מגפות, מחדיר בהם רעיונות, מבטל להם את הזקפות
ומקלקל להם את הבנות,
אני שליט הרוע וכבר אין בי שום ספקות!
אין בי שום ספקות! אולי... אם הזקן הדפוק הזה היה עוזב אותי
בשקט,
רק לרגע, רק שניה, תן לי לחשוב, תן לי מנוחה.
עוד כשהייתי קטן הוא היה אומר
" תתבגר כבר, תתבגר, ממך אני מצפה ליותר"
לצפות ממני מה? לצפות ממני להתחשבות ועדנה?!
כוס אוחתו למען השם, אני השטן - אני לא אשם.
לכל אחד יש תפקיד, יעד ורצון,
אני עושה את שלי והמלאכים שלו שרים קנון.
פעם הייתי צמא ליותר, הרבה יותר! הוא הבטיח לי מצפון,
הוא הבטיח לי כיוון...
היו תקוות בתוכי... אבל מאז למדתי להיות אנוכי... ואני...
אני כן בוגר -
באלף אלפי שנה, ועושה לעצמי כל יום חגיגה חדשה.
אני מבסוט, אני מאושר! החופש שלי הוא להיות אכזר!!!
האש מחממת, שורפת, צולה, מרגיש מפנים כל זעקה.
הם יתענו לנצח נצחים!
כל עוד הוא - הוא בחיים.
להרגיש את הכאב שלהם מפלח, תופח,...להפוך להם ת'נשמה,
להכניס בהם את הקללה.
יש לי משרד עם נוף לים, כל יום בין שתיים לארבע אני שם,
משחק על נייד קטן ונחמד,
מעביר את הוירוס מיעד ליעד, הורס מערכות ומשחרר את הפצצות הכי
קטלניות.
האמת היא שהכי נהנתי בהירושימה, פצצה אמיתית עם ענן פיטריה
שחרמן אותי,
עטף וליטף וסובב אותי...
עד שגמרתי בכזו השפרצה...אחח... זה היה מופלא!
אהההה.... אבל פעם הייתי מאוהב... היא ירדה אל השאול
רצתה רק לשאול עם אני פנוי לאיזו שעה,
הלב שלי פעם ורתח ושרף ממש כמו לבה חמה... היא הייתה אלוהית.
היא הייתה אלה!
עניתי לה שכן בוודאי, בשבילה עד חצי המלכות!
לא את המלכות היא לא רוצה אלא את אחת הנשמות שאצלי עבדה,
של גבר אחר! עם כל החוצפה.
אמרתי לה שהכתובת היא לא נכונה, תפני ימינה ותעלי עוד קומה,
היא כרעה על ברכייה, התחננה!
אז באה הנפילה, הפחד, הנסיגה.
הרגשתי שלא אוכל להתקיים בלעדיה, הפשטתי אותה מגופה הגשמי
ונטלתי את נשמתה אל תוכי, הרגשתי אותה בתוך הדם,
נסחפת פה נסחפת שם, עכשיו היא מעין זיכרון נעים,
לפעמים היא עוד עושה גלים, נכנסת לי בגבריות, נוסחת בי מעין
עצלות.
ואז הוא בא עם הגישה המיושנת ואמר שככה לא מתייחסים לגברת,
אמר שאין בי הגינות ואין בו שום תקווה, הוא מאוכזב, הוא
מדוכא
ושאני לא מתנהג יפה.
" לך לטיפול - זה יעשה לך טוב ". מה אני אעשה שם? עניתי.
אתרפא מההנאות היחידות שיש לי? אוותר על כל מה שכייף לי?
לא אני לא מוכן!
קחו אותו מכאן! הוא עמד שם, מסתכל עלי בצער מהול בבוז,
ואז הם באו - הוא לא היה מוכן לזוז. הוא טען שאני מגזים,
שאי השפיות מראה סימנים.
לך יא חרא אחד, לך! גם דפקת לי את החיים, את הצורה
ועוד בתור בונוס אתה מוסיף קלישאה?!
לקח לי שנה להירגע, אז עשיתי סיבובים בבתי יתומים וגייסתי לי
מאמינים.
קניתי נשמות שהסתבכו בקטנות, יילדתי כמה מפלצות, דווקא לא
רעות....
גיליתי את אמסטרדם מחדש והתמסטלתי שם עד שהמוח שלי נשרף...
החלטתי להיות סכיזופרן לתקופה - זו הייתה תקופה יפה,
חשתי שאני עצמי הישועה, הגאולה, אז עשיתי עלייה,
אבל אני מודה ירושלים הייתה עלי כבדה.
הלכתי לישיבה לעשות ריגול תעשייתי, גיליתי שם כפיל של עצמי,
קבענו לעשר בבר השכונתי. רקדה שם אחת עם תחת גדול,
מיד הצעתי לה עבודה אצלי בשאול.
היא אמרה לי " מותק אל תתחצף אותי ישו עוטף! "
התיישבנו על הבר והוא לפתע אמר : כבר הרימו אותך או שאתה...
מיד נתתי לו את המבט, הוא הרגיש איך המוות מחלחל בתוכו,
משתלט על מוחו, נפשו וגופו, הוא התפתל כמו נחש,
ייסוריו נגעו בי, חדרו בי...זה היה ערב מוצלח, הרגשתי איך
כוחותיי נאגרים מחדש.
ואז עמדתי שוב על סף מדרגות הגהנום האישי שלי, אני בבית, אני
כאן!
כן, הם זחלו אל עברי, מוכי גורל מעוותים שלי.
אלה שאני חרוט על פניהם, אני המוות המשתקף מעיניהם.
בכל אנחה, בכל תחינה, אני מבצבץ מתוכם!
מיד סידרתי את הבלגן, הם ממש חגגו כשלא הייתי כאן,
החום ירד בחמישים מעולות, לפחות! העצלות כבשה את כולם,
ולא נשמעה צריחה הגונה אחת כבר מזמן!!!
רתחתי כולי, מה הם חושבים שאני? איזה גבריאל? פראייר אחד
שגואל?
א נ י ה ש ט ן!!!
לפתע נשמע כיחכוך מוכר, כזה שעדיין מעיר אותי בלילות כמו חלום
רע, חלום בלהות.
הקול שרודף אותי שמנסה לחנך אותי, לאלף אותי, לסרס אותי.
הקול שכל ילדותי הייתי משתין מפחד בגללו, הקול שבגללו נשמתי
השחירה והרקיבה,
הקול שתמיד אמר : בני! אתה הבכור הגרוע בבני! כשלון מהלך! לא
יוצלח!
לך מכאן, צא מחיי! אם תעשה משהו עם החיים העלובים שלך אז אולי
תקבל מחילה.
אולי....אם תשנה את דרכך.
אז מה עכשיו? הוא שוב בא להגיד לי שאני דפוק, מה אני אעשה?
מה הוא רוצה, אני עייף מלריב איתו. מזמן השלמתי עם זה שאני
שונה,
שהמשפחה שלי רוצה כל מה שאני לא רוצה,
שהם הצמידו לי את התווית של הכבשה השחורה, אז מה?!
אין לי מוצא אלא להיות רע,אכזר ומוזר.
....ושוב הקול המצמרר...
הסתובבתי ועמדתי מולו...: אבא?
קולו הדהד סביב: אלוהים בשבילך!
ושוב הרגשתי כמו שטן קטן, קטן ומושתן, תוצרת יפן.
ושוב אבא שם אותי בעונש למאה שנה.
אני, מאה שנות בדידות וזיקפה נאמנה.
רק דבר אחד קטן אבא אלוהים שלי שכח...
כשהקדנציה שלו נגמרת,
מי אותו יירש.......?!......... |
