כל השמות והמאורעות בסיפרו זה הינם פרי דמיונו המופרע של
המחבר


בתחילת השנה יצאתי עם דוגמנית. קראו לה אירנה. לא מישהי
מפורסמת, סתם מישהי שהייתה חתומה ב"אימג'", מה שאומר שאם מישהו
היה רואה את הקלסתרון שלה בספרים שלהם היה סיכוי שהוא יקח אותה
לאיזה פרסומת. אני הייתי המדריך של הכיתה שלהם באיזה טיול
מחורבן. הייתי מבוגר ממנה בשנתיים בערך, ויחד איתי הדריך אותם
אלון, שגם היה דוגמן. רק שהוא היה חתום ב"עלית" ולא בחברה שהיא
הייתה חתומה בה. בכל אופן, כל הטיול הוא התלונן שנמאס לו שכולם
חושבים שהם צריכים להיות ביחד רק כי שניהם דוגמנים, אז אמרתי
לו שיתחיל עם מי שבא לו והוא בילה את הלילה בהתחרמנות נמרצת עם
אנה, חניכה אחרת. זה היה הצ'אנס שלי. ניגשתי לאירנה ושאלתי
אותה אם בא לה שאני אנגן לה משהו עם הגיטרה, דבר אחד הוביל
לאחר, ופתאום גם אנחנו עסקנו בהתחרמנות נמרצת. אפילו נמרצת
מאד. בכל אופן, החלטנו לצאת ביחד, לתת לזה ניסיון. אז יצאנו
איזה 3 חודשים, אבל אז נפרדתי ממנה. אתם בטח תופסים ממני מה זה
שוויצר, שאני בא ומספר לכם שנפרדתי מדוגמנית, אבל זה לא ככה.
ממש לא. בכלל, אין מה להתגאות בזה, כי היא גם הייתה חמודה
והכל, ותכל'ס מי שעוזב כזאת בחורה הוא די אידיוט, ככה שאני
יוצא לא משהו מהעניין. חוצמזה, שהייתה לזה סיבה. משהו כמו שבוע
אחרי הטיול איזה פרסומאי החליט שפני הברבי המושלמות שלה
מתאימות לו, ואחרי הפרסומת הראשונה באה השנייה, ופתאום מוצאת
את עצמה נערה בת 15 שנחשבת "הדבר הבא בעולם הדוגמנות". אבל לא
עלה לה השתן לראש, והמשיכה לצאת איתי, למרות שאני לא הכי יפה
בעולם. חברים שלי אמרו לי שיש לי את המזל של החיים. "בואנה
רועי, אתה בנזונה רציני. הייתי מתחלף איתך כל יום. גם יש לך
כזאת כוסית על הידיים, וגם היא הולכת להיות מפוצצת בכסף".
באותה תקופה, ככה החודש הראשון לזוגיות, לא כל כך עניין אותי
הכסף. עניין אותי הסקס. ותכל'ס? היה אחלה. פשוט אחלה. בלי
צחוק, היו לה רגליים שלא נגמרו, חזה מדהים וטוסיק קטנטן ומוצק.
יכולתי להישאר ער ולבהות בגוף שלה לילה שלם, ולא בקטע של
השוויץ, אלא באמת. בכל אופן, התחילו כל מיני ראיונות בעיתון,
ואיזה אחד ראיין אותה למוסף לשבת של ידיעות. שאלו אותה אם יש
לבנים שמתחילים אתה סיכוי, והיא אמרה שלא כי היא מאוהבת בחבר
שלה יותר מדי. אז הם באו והתחילו לשאול גם אותי כל מיני שאלות,
אתם יודעים, לעשות בכתבה מין ריבוע קטן ואפור כזה, עם הכותרת
"הגבר שאחריה". ידעתי, פשוט ידעתי, שאם אני אכנע ואענה להם
עכשיו, אני אבלה את החיים שלי בצל של אירנה. אז אמרתי להם שאני
לא מכיר אף אירנה, והלכתי להיפרד ממנה. בהתחלה היא כעסה, אח"כ
יצאה עם גברים אחרים שאקנא. עכשיו היא סתם יושבת בהפסקות מול
היציאה מביה"ס, מקווה שאני אצא, וכשאני יוצא היא נועצת בי מבט
עצוב כזה עם העיניים היפהפיות שלה. וכל פעם שהיא מסתכלת עלי
ככה, אני נזכר איך היא הסתכלה עלי כשניגנתי לה עם הגיטרה, לפני
שהיא נהייתה דוגמנית באמת. ת'אמת? אני מת לנשק אותה ולהשלים,
אבל אני יודע שהיא כבר לא רוצה. אני את הצ'אנס שלי, כבר
בזבזתי.