נער כותב את פניו באבק
איש שעומד על הים, מול החול
רעם מאיר את לבך ונימחק
עיר מעוורת אותי במבט
של קרטון וזהב ועשן חשמל
את העיר, אז פתאום, מסנוור אור כחול
אני מסתובב וזו את
על חרב של אור נופלת השמש
על שלג שחור נמס לו הים
גל שחתך אז אותי ואותך
שב, ועולה, ושוטף את הדם
רחוב של קברים שצבועים באדום
מראות של דברים שבנו אחרים
ים , ושקיעה, ושמיים זה טוב
אבל בואי, ניסע להרים
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|