לילה של הפלגה מתישה
---------------------
העצב שט על פני המים
ועוגן ליד ספינות התקווה הטרופות
הוא מניח זר של כאב בעצלתיים
וסופד להן תריסר שתיקות ארוכות
קיאק מלנכולי נסחף לו ברקע
עליו חותר השקט, במשוטים עגומים
את מימיו הכחולים של הים משסע
וחודל שיחת נפש של זוג גלים חבוקים
מתחת להשתקפות של שמש מותשת
בוכה לו כריש ששונא את הים
דולפין מחויך מסתנוור אל הנצח בשקט
והשמש כפי שהיתה, כבר לא תשוב לעולם
בקו האופק שוכן כעת עתיד מנומנם
שבוחר לא להתרשם מהתאבדותו של החופש
חובר אליו שחף בודד המרחף לו כך סתם
ומחפש הצדקה למשוך חיים שהיו לעונש
נחשולי הדמעות מתנקזים לתוך תמונת נוף פסטורלית
בה מלחי הציפייה נשדדים על ידי פיראטים ששלח הייאוש
הכל ממוסגר בתוך נחושת של אובדנות מגנטית
המסרבת לשחרר את לב הים הנטוש
ועתה מתוך כל העלטה מבצבץ לו השחר
שולח רמז שקט של התחלה חדשה
ולעיני שוכני הים, אור בהיר מחליף חצי סהר
ומוליד מתוכו חותמת בוהקת, לעוד לילה של הפלגה מתישה |
