הדמעות מכוונות את הזמן
----------------------

תחושת ריקנות, מן אבדון משוחזר
פוחד להתחיל להרהר במחר
פוסע בשקט בשדרת מחשבות
בורח לסרט נטול עלילות

כולם כבר החליטו מה טוב לי, מה לא
בוחרים עוד מסגרת, קוראים לי לבוא
בנאדם שלכוד בין אלפי חופשיים
אולי כבר תראו, גם אתם עבדים

מוקף בשוטים אז קוראים לי חכם
לא זוכר שנשאלתי אם לבוא לעולם
מתחמק מהרגש, מתחבא בחלום
מתעורר בבוקר וכבר סוגר את היום

בין דמעה לבין עצב, השעות מתחלפות מעצמן
השעון מסתובב, אך הוא לא מכוון
אני נטול משמעות, מתאבד שעודו בחיים
קופא מול עצבות, ונחנק מול פחדים

ההתמודדות פה קשה, השפיות מאוימת
שום דבר לא נפתר, והדרך נחסמת
בוחר שוב לברוח, להסתנוור לי בצל
מנסה לעזור, אך שוב בסוף מתנצל

אז במקום לבכות על חיפוש מאוחר
אני יוצא למסע שבו לא כלול המחר
רק אשאיר נשיקה על אדן החלון
ואקפוץ אל עולם השקט האחרון

אל תנסו לעזור, זה מסע אחרון ואתכם איני לוקח
אני יודע שזה לא פתרון, אך ממילא אני בורח
ואם תראו איש רטוב, מסובב מחוגים בשעון לא מכוון
תוכלו לדעת שנשארתי עצוב, ושהדמעות, כמו תמיד, מכוונות את הזמן