בעיר גדולה אשר הכל בה קטן
השמש זורחת ושרפת כל מה שבדרכה
אשר בה הירוק הוא אחר ואיתן
אשר בה כל נמלה היא הכי חזקה

ואינני זוכר אם גרתי , בקרתי, או רק הבטתי בה
אני יודע ששמחתי לראותה ולחיות אתה
אך שוב אינני יודע אם היה אכפת לה
לו הייתי שוכח ממנה לגמרי עתה

ובעיר הגדולה עליי זו, ישנה ילדונת
שנשמתה, כמו השמש, שורפת כל מה שבדרכה
המשורר שכותב ללא עט וללא מחברת
יושב וזוכר אותה עם אהבתו הרכה

פרחים צומחים מעל האנשים המתים
ובבית הקברות אהבה אינה אסורה
ככל שאנחנו מנסים לא להגיע להר הזיתים
יש עוד משיח שמביא עוד בשורה

ולצערנו לילדות יש קץ והוא מר
והוא אינו זוכר מה שהוא עבר
והפחד מתכרבל לו פנימה
והוא נופל לצעקות של "קדימה! קדימה!"

ובסוף ייסוריו  הוא מקבל כנפיים
אך הוא אף פעם לא יגיע לשמיים
רק לאישה עם מחבט ושני ילדים
ותמיד חייב לחזק בין שני עמודים

שימשום הגיבור
נפל לאחור
ועשו ממנו גנרל
הביט לאלוהים
לבקש קצת אדים
וכעת אהוב של הקהל

ויושב במשרדו מסתכל על כל התמונות
הוא עכשיו משורר עם עט ומחברת
כותב על כל הדברים היפים וכל העולמות
וחושב על הילדונת ומה שהיא זוכרת

החזיר ציוד, שילם על כל מה שהוא לקח
אך הילדונת לעולם לא הוא ישכח