בעצם, אין מה להוסיף
נטליה מניעה את גלגלי עיניה, לקלוט עולם, או לא לקלוט..
שעת השפיות-בקושי כבר מזמן חלפה לה, והאור, כך נדמה, מפצה
בקלילות על השברים
הזר כמעט מביט בה, משקפי השמש על קצה אפו, חצי-חצי, שחור-לבן,
יש- אין- יש. יש?
היא פולטת אנחה לא מודעת, חיוך של צער, השלמה.
את עצובה? הוא שואל לפתע, אך היא לא משיבה, חוששת לומר לו,
לזר, חוששת שמילותיה גם הן זרות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.