החברה לקידום מכירות שאני עובד בשבילה קיבלה לאחרונה פרוייקט
שיווקי חדש.
נתבקשנו לעשות את קמפיין המכירות ואת הטעימות הראשונות של
המוצר החדש - אופטימיות בבקבוקים.
אני אחראי על הצד הניהולי והביצועי של הכנסת מוצרים לשוק. אם
לדבר ת'כלס, אני מביא את הסחורה לחנויות, פותח שולחן ומציע
טעימות לעוברים ושבים.

10:00 היום ביפו:

אני: "שלום אדוני! מעוניין אולי לטעום מהאופטימיות החדשה של
חברת "טמפל"?"
עובר אורח: ממשיך ללכת כאילו שאיני קיים.

תוספת: זה לקח לי בערך שעה שבה כמעט אף אחד לא התייחס אליי עד
שהבנתי שברומא צריך להנהג כרומאי.

אותו מקום כעבור שעה:

אני (צועק): "בואו לטעום מהאופטימיות! הכול בחינם! אופטימיות
ממושכת! אופטימיות קצרת טווח! שלושה בקבוקים ב-50 ש"ח בלבד
ומקבלים פותחן אופטימי במתנה!"
עובר אורח 1: "בחינם? לא צריך לשלם? איפה התכסיס פה?"
עובר אורח 2: "זה כשר זה? כשר לפסח? בד"ץ? זה תוצרת ישראלית?"

תוספת: התחלתי להשתעמם מחוסר ההיענות, אבל החלטתי לנסות בכל
כוחותיי ותושייתי למכור את המוצר.

אותו מקום כעבור שעתיים:

אני: "מה למזוג לך אדוני? אתה יותר בכיוון של ליהנות מהרגע או
לראות עתיד וורוד? יש לנו כל מה שיכול לעניין אותך."
עובר אורח (מהסס): "אני מחפש משהו מתוק. כל הזמן מר פה, אז
חשבתי שאולי משהו שימתיק את החיים יעזור מאוד."
אני: "בבקשה אדוני, הנה לך, תטעם מהאופטימיות המתוקה והצעירה
שלנו. מוצא חן בעיניך? במבצע עכשיו! 4 ב-100!"
עובר אורח: "אין עליי כסף כרגע, אבל אתה עוד תהיה פה כשאני
אחזור? אני אקנה אז."
אני: "בטח אדוני. שבת שלום ושיהיה לך יום טוב."

תוספת: התושייה בהחלט עזרה לי ואני שמח שלא התייאשתי, אבל כל
זה כבר מתחיל להיות מעיק"

כל התירוצים שהספקתי לשמוע בשעה האחרונה:

"אין עליי כסף כרגע, אבל אני אעשה סיבוב ואקנה את זה
כשאחזור."
"אני פשוט לא מסוגל להיות אופטימי, זה מאוד משכר אותי ואני
מייד נרדם"
"אני שותה רק את הסוגים המובחרים - אושר ושלווה"
"יש לי סטוק שלם בבית, מה אני אעשה גם עם זה?"
"זה ממש טוב אבל אני באמת לא מבין בזה"
"לא תודה, כרגע חזרתי מחו"ל"
"בשביל מה? הפועל תל אביב לוקחים את הגביע!"
בלה, בלה, בלה, בלה
ידה, ידה, ידה, ידה

תוספת: טיפשים.
אותו המקום כעבור 4 שעות:

חסר בית אחד עבר לידי עם האופניים שלו והסתכל על כל הבקבוקים
הצבעוניים. אני מניח שמתוך רחמים הצעתי לו טעימה (וגם בגלל
שהייתי צריך לסיים את הבקבוק שפתחתי). בדיעבד מתברר שזו הייתה
טעות אדירה מכיוון שלאחר שהוא טעם כוסית הוא מייד קרא לחבר
שלו, וזה הזמין עוד אחד וזה קרא לזה שאחריו ולפני שהספקתי
לקלוט את המתרחש הייתי מוקף בחבורה של בערך 20
עניים/מובטלים/חסרי בית שהתיישבו מסביב לשולחן המזיגות ומנעו
גישה מכל שאר עוברי האורח.
כל אחד בתורו התעקש על עוד ועוד טעימות ומכיוון שלא היה לי כוח
לעמוד מול כולם, לאט לאט אזלו לי הבקבוקים.

תוספת: אני כבר רוצה לסיים את המשמרת ומביט כל דקה בשעון.
הנוכחות של חלאות האדם האלו מטרידה אותי.

אותו המקום כעבור 5 שעות:

סוף משמרת.
דו"ח מצב (נמסר בעל פה למעסיק): תנועת הלקוחות באזור הייתה
מוגברת, אך ההתעניינות במוצר הייתה מאוד דלה והמבצעים
האטרקטיביים לא משכו את האנשים לקנות. לא נמכרה אף יחידה למרות
שכל הבקבוקים בארגז נפתחו לטעימה. שביעות הרצון של הלקוחות שכן
טעמו את המוצר הייתה מאוד גדולה אך מסיבה כלשהי המוצר לא
נמכר.

תוספת: אני בבית עכשיו, העבודה נגמרה ויש לי כאבי גב איומים
מהעמידה הממושכת.
סך הכול, זה לא היה יום מוצלח. העניין הוא שב-5 שנותיי בעבודה
הזו למדתי שאין חוכמות ואם המוצר טוב והאנשים אוהבים אותו, אז
הוא נמכר בהתאם. מהבחינה הזו, מה שקרה היום הכניס אותי
למצוקה.
אני מניח שנצטרך לנסות דרך שיווק אגרסיבית יותר ביום שישי הבא.