|
ביום בו נפחה נשמתך
ליבי מת איתך
זועקת על קברך
מתבוססת בדמך
אני, גופי הוא אתה
רחמי נתן לך חיים
ועכשיו ליבי מת
אוחז באפר המתים
קורעת את בגדי
נשברת לאלוהי
עזור לי, עד מתי
ימות ליבי על בניי
אוחזת במצבתך
תינוקי שלי, בני
הרי דרכו של עולם
שהיית קובר אותי
ילד שלי
לא אשכח את ליבי
שנרצח למעני
למען ארצי.
שוכבת בדמעות החשכה
טובעת בייגוני
ילדי תחת האדמה
ואיתו מת ליבי. |
|
|
החיים חרא,
החמסין מעיק,
מטאליקה בפול
ווליום לאזניים
מזיק,
לקרוא שירים
בבמה - רעיון
מבריק,
וזהו בערך.
הגליק.
ארגנטינאי
בדיכאון קיץ |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.