אני חושב שיום אחד ברגע של שפיות אני אשלך יד בנפשי
עוד יבוא אותו היום המוזר שאתעורר מהחלום והטרוף שאני חיי בו
אגלה שחיי בעצם ריקים אין בהם כלום והם מחוסרי תוכן
רק שלד שמחזיק אותם לא יציבים אבל מחזיק
וקליפה שמחסה את החלל כדי שהעולם לא יראה דבר

אני אקיץ מההזיה סחות זעה ודמעות
ריח מלוח על עורי ריח ריקבון
רגע אחד של שפיות לא צריך יותר מזה
רגע אחד של שליטה עצמית רגע אחד שאני יחליט
ואז... ואז אני כבר לא יהיה כאן

שנייה של מודעות
רגע של חושים יציבים
רוב האנשים מתאבדים ברגע של טרוף
ואני ברגע שאמצה את עצמי לדעת