"היום משחקים בכדור רשת!"

שיט, לא זה, לא שוב.
כולם מתחלקים לקבוצות, ורק אני תמיד נשאר,
לפעמים אפילו עושים אבן-נייר-מספריים על מי יקבל אותי.
אני לא הייתי רוצה לקבל אותי.
מי רוצה להפסיד? ויותר מזה, מי רוצה מפסידן?..

וכמו תמיד הם התחילו לריב על מי יקח אותי.
"אתם לוקחים את אדי!"
-"תיקח אתה את אדי! אנחנו לקחנו במשחק שעבר!"

ואני רק רציתי להעלם. להיות בבונקר תת קרקעי ולא לשמוע כלום.
אולי אפילו להתאבד אחרי.
"אאהה..עזבו, אני לא מרגיש טוב.. אני לא אשחק וזהו.."
כולם היו מרוצים מזה. אני כי אני לא אצטרך להפסיד, הם כי הם לא
יפסידו בגללי.

הלכתי, והמורה הסתכל עלי בלי להגיד כלום, לא שאל מה קרה לי, כי
הוא ידע שאני מרגיש מצוין, פיסית לפחות.
או שהוא הבין אותי, או שלא היה אכפת לו.
ובעצם זה היה שילוב של השניים.

הלכתי להסתובב בגינה של בית הספר. מסתכל על הרצפה, על ההערכה
העצמית שלי.
ופתאום ראיתי קן נמלים קטן, עם הרבה נמלים בכל מיני גדלים, והן
היו מסודרות בקבוצות.
זה הזכיר לי את הקבוצות של כדור הרשת, חשבתי שלא אכפת לי מזה,
שאני אדיש. אבל לא. זה עיצבן אותי כל כך. אז דרכתי על קן
הנמלים.
הרגשתי חזק, כל יכול, אלוהים. או לפחות ראש קבוצה.
התכופפתי כדי להסתכל מקרוב, ראיתי שיש נמלים ששרדו, למרות
שהרוב מתו. ויכולתי להרוג גם אותן, אם רציתי.
אבל אז, כמו משום מקום, הגיחה רגל ענקית ושעירה ובעטה בי.
לאף אחד אין רגל כזו גדולה ושעירה, חוץ מהאנס.
האנס, עם האף הגדול. אני שונא אותו. ואני שונא את אבא שלו,
בגללו אמא שלי מתה.
אבא של האנס עובד בבנק, אחראי על ההלוואות. כשאמא חלתה הלכנו
אליו, לבקש הלוואה. הוא לא נתן לנו הלוואה.
אמר שאין לנו מספיק חסכונות ושנשיג את הכסף ממקום אחר. ולא
השגנו.
ועוד בעיטה.. אפילו יותר חזקה.
אפילו לא הצלחתי לחשוב על כמה שאני שונא אותו, את כל המשפחה
הארורה שלו, הכאב מילא אותי.
כאב היה הדבר היחיד שיכולתי להרגיש.

חמש עשרה שברים וזעזוע מוח בינוני, הייתי קריטי ואז הפכתי
ליציב, ממש נס רופאי.

תשעה חודשים בבית החולים. תעשה חודשים מסריחים מהחיים שלי
בזבזתי על שכיבה במיטה.
אבל לא לגמרי בזבזתי, בבית החולים כתבתי את הספר "מאבקי בנמלים
ובאבא של האנס"
בתשעת החודשים האלה ממש צמחתי, אפילו התחלתי להתגלח, וכדי
שכולם ידעו תמיד השארתי ריבוע קטן של שפם מעל השפה העליונה.
כשחזרתי לבית הספר הייתי הכי מפותח, כמו גבר.
כולם העריצו אותי, התחננו שאני אבחר אותם לקבוצה שלי.
הספר שלי הפך לרב מכר.

נקמתי באבא של האנס ונמלים למדתי לחבב, מצחיק כמה שיהודים
דומים לנמלים.