|
לפני שני דורות וקצת
כשלגליל קראו קרל גוסטף
שערי הרחמים נותרו נעולים
והאומות מאוחדות היו-
בשתיקתן
יהודי מגובן
יהודי מזוקן
אף של נשר
רימת אדמה חרוכה
מעפר באת וכאפר תשוב
כמוץ מתפזר ברוח
על משכבך תנוח
לכל איש יש שם
לכל אישה לכל ילד
שמך הוא יודן
יודן תמיד אשם
אנו אומות עולם
מודיעות קבל עדה ועם
בקול רוטט
על הקמת היודן סטייט
אנו אומות עולם
בוכות שתיקתנו
ואומרות לא עוד
לא נתיר דם יהודי בארצנו
מותר יהיה רק ביודן סטייט
כתתו להב חרבכם לאת
הטו צווארכם לאחור
הבליטו עורק ראשי
לשחוט יודן זה אף פעם לא אישי
אך אם תעזו לירוק אש
על קלגס או פולש
נשובה ונתאחד-
בצעקתנו
יום השואה
אפריל 2002 |
|
|
זהו נמאס לי.
אני הולך
לאונן.
שלמנאסר מציג את
הרציונל שמאחורי
החזרה בשאלה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.