נהנתנית ותמימה, היא פוסעת בצעדים איטיים ומעט מפוחדים לכיוון
שלו, יודעת שהיא לא הייתה צריכה להסכים להופיע בסרט הזה, שהסרט
הזה לא יביא אותה לשום מקום... אבל אין לה ברירה אחרת, אין לה
מה לאכול.

הוא, מצדו, מתמתח כגולם מפונק על המיטה, מחכה לה, נראה כמדמיין
איך היא תפתח לו את המכנסיים עם השיניים... לא, היא נראית
חובבנית מדי בשביל כזה דבר... הוא יסתפק הפעם בזיון מחנך: ככה
צריך להיות- מופקרת, מוכנה לעשות הכל, מתמסרת. שפחה.
הוא מוכן לשלוט בה, ולו רק בשביל המצלמה שניצבת לידם.

היא צעירה, יפה- יחסית. יש לה שיער ארוך, חלק, כהה. פנים קטנות
ועדינות, כמו של בובת חרסינה. היא מנסה למצוא את הקסם בגוש
השומן השעיר שמחכה ברגליים פתוחות על המיטה.
היא לא מוצאת.

לאט לאט, היא מגיעה אליו, והוא תופס לה את הידיים. רק שלא תברח
עכשיו...
הוא מפשיט אותה, קורע ממנה בגד אחר בגד, והיא- חושבת על הבית
שלה, רחוק רחוק מהמניאק החולני הזה שעכשיו מחלל את מקדש
גופה...

אימא שלה הרי אמרה לה, שלא תעז לעשות פירסינג. אם היא תעשה
פירסינג- היא יכולה לשכוח  מלחזור הביתה.
אימא שלה חנקה אותה, אבל עכשיו... היא רוצה את אימא שלה חונקת
אותה, ולא את הגבר המזדקן הזה שחונק אותה עם כובד משקלו על
גופה.

הוא חושב שהיא נהנית, שהוא מענג אותה, כי היא גונחת יפה-
גניחות קטנות ואלגנטיות, לא זנותיות מדי ולא תרבותיות מדי.
גניחות של כאב.
וכל מה שעובר לה בראש זה שהיא רוצה הביתה, לאימא.
היא יודעת שהיא צריכה לזייף אורגזמה ומהר, כדי לסיים את הטייק
הזה כמה שיותר מהר, ולברוח עם הכסף.

כמה צעקות שמזכירות אורגזמה, לפי מה שהיא זוכרת מהאורגזמות
ששמעה אצל החברות שלה מהמעונות, כשהזדיינו עם החברים שלהן,
והיא מורידה אותו מעליה.
הוא עוד לא גמר.
הוא תופס אותה. רק כשהוא יגמור, רק אז...
היא לא יכולה יותר. בא לה להקיא עליו. בא לה לבכות. היא נעלמת
לה לאט לאט בתוך התנתקות רגשית, מדמיינת את אימא שלה מכינה לה
את הפשטידה שהיא אהבה כשהיא עוד הייתה ילדה קטנה ותמימה.

בלי לשים לב, היא צועקת:
"למה את שונאת פירסינג, אימא?! למה?! למה?!"

היא כבר מזמן נפטרה מהפירסינג, אבל היא כבר לא יכולה לחזור
הביתה. לפחות ככה היא חושבת.
הזקן השמן גמר. הוא נאנח כמה אנחות סתמיות, כאילו הוא באמת
נהנה מהזיון הגרוע הזה, ומניח לילדה לקום. ממילא היא הרסה את
הסרט.
לתעשיית הפורנו יש אלף כמוה בשבילו...