רז שני / רומן רוסי |
היה זה ערב כובש,
האדמה פלטה אדים של טירוף,
כשמלה של נרקיסים שאין בהם תועלת.
אז עטו המלים על פניו האדמה,
כמו שמו אצבעם בסכר.
שמתי ידיי בכיסייך, מבקש חמימות,
בסך הכל חיפשתי לי נתיב בטוח
אל ארץ השפיות.
מאחר והוצאת את הדבש מהסלע,
נותרתי כרמץ שנדם.
אין זה מקום לבני אדם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|