פרק ראשון - החפץ
סמוך לשעה שלוש אחר הצהריים, 23 ביוני --19 הגיחה רכבת אקספרס
מתוך אחת מהמנהרות ההרריות באזור האלפים השוייצריים. היה זה
יום נאה ורק מספר ענני נוצה קלים ריחפו בגובה רב. כשהרכבת חלפה
באזור שממנו נשקף מראהו המרהיב של אגם לוגאנו נפתח לפתע אחד
החלונות וחפץ כבד הוטל החוצה. החפץ הדרדר כמה מטרים במורד
המדרון ואז נתקל בערימת עצים מרקיבים ונעצר. הוא דמה מאוד
בצורתו לבקבוק בירה, אלא שהיה עשוי מתכת מבריקה. אכן ניתן
לומר, שהיה זה בקבוק מתכת.

פרק שני - המציאה
כמה שעות מאוחר יותר עברה במקום תלמידת בית ספר. במבט ראשון
ניתן היה לחשוב שהליכתה במקום אקראית לחלוטין, אולם התבוננות
מדוקדקת גילתה שאין במעשיה כל שמץ של מקריות: כל חמישה עשר
צעדים בדיוק נעצרה, ביצעה תפנית של שלושים וחמש מעלות במקום,
ניתרה על רגל ימין, מלקה ראשו של חרגול ושבה להלך כמקודם.
במהלך צעידתה (השעה היתה חמש ושלושים) נתקלה בערימת העצים
המרקיבים והחלה לטפס עליה (שמה היה מלוזינה), אולם העצים לא
נשאו את כובד משקלה והערימה קרסה. מלוזינה איבדה את שווי משקלה
וכמעט שהשתטחה אפיים ארצה מעל בקבוק המתכת, שהיה מוטל לצד
הערימה מוסתר למחצה בעשב. בקריאות של כאב וחדווה על המציאה
חטפה את הבקבוק ופרצה בריצה-צליעה לכיוון הכפר הקרוב, שנתקרא
גורקנהיים.

פרק שלישי - השדר
בשעת בוקר מוקדמת של אותו היום התקבל בסניף המפלגה הפרטיזנית
בסמוברטאל שדר מורס מוצפן. המרכזן, שפיענח את השדר, חש
בהתרגשות אל חדרו של מזכ"ל הסניף ופרץ פנימה מבלי לדפוק על
הדלת, מה שהיה צעד מעט נמהר, שכן מזכ"ל הסניף היה שקוע אותה
שעה בחיטוט באפו.
המרכזן לא השתהה לבקש סליחה והכריז באפס נשימה: "שדר מקיוטו:
השפן יצא לשחות". מזכ"ל הסניף נשא אליו מבט עכור ורטן: "תפסיק
לדבר שטויות ותדפוק בפעם הבאה לפני שאתה נכנס". "אינך מבין",
קטע אותו המרכזן בהתרגשות, "זה עתה הגיע שדר מקיוטו. פיענחתי
אותו והוא אומר: השפן יצא לשחות". הבעת פניו של המזכ"ל השתנתה
בבת אחת מקצה לקצה. "אתה בטוח?" שאל בהתרגשות. "ללא כל ספק",
הכריז המרכזן ונופף בשדר מתחת לאפו של המזכ"ל. זה קפץ מכסאו,
חטף את רובה הציד שהיה תלוי על הקיר, חיסל את המרכזן מטעמי
חשאיות, קימט את השדר ותחב אותו לפיו. לאחר מכן פרץ החוצה
בבהילות, עודנו בנעלי בית, לכיוון הכפר ההררי גורקנהיים.

פרק רביעי - הדוור
אמילי כמעט ולא הרגישה בקול הפעמון, שצילצל בשעה שהיתה רכונה
מעל סל הכביסה המלא למחצה, מזמזמת לעצמה שיר ילדות אהוב. אולי
לא היתה מבחינה בצלצול כלל אלמלא פרץ פפרמינט, כלב הגולדמיקסר
שפרד הצעיר בריצה עליזה סביב החצר הגדולה, אותה ליווה כדרכו
בנביחות קולניות. הצלצול, מכל מקום, לא הפר את שלוותה ובוודאי
לא עורר בה ולו שמץ של דאגה או חשש. היא אהבה את בעלה ג'פרי
והוא ללא ספק אהב אותה, ומאז עברו לבית הכפרי שבמחוז וסטרשייר
חשה שחייהם סוף סוף נכנסו למסלולם הנכון, מסלול טוב ובטוח.
אמילי סיימה לקפל את הכותונת בה אחזה והניחה אותה בסל הכביסה,
עדיין מזמזמת לעצמה ("ציפור קטנה / מאין באת / מיד תראי / את
המחבת"), וסרה אל דלת הכניסה שבצדו האחר של הבית. "אני מיד
באה", קראה אמילי לעבר הדלת ומיהרה למטבח לשפות מים בקומקום.
"כל אורח זכאי לספל טוב של תה , נכון פפר?" שאלה בבדיחות הדעת,
"ותה של בוקר איננו תה של בוקר ללא רקיקי זנגביל, פפר!"
הוסיפה.  אמילי החלה לערום במיומנות את המרכיבים על השולחן -
קמח, שמרים, סוכר חום... משסיימה להכין את הרקיקים, עדיין
מזמזמת לעצמה ("ציפור טובה / את המקור / זרקנו כבר / אל
הכיור"), פנתה שוב לעבר הדלת ופתחה אותה. "אני מקווה שלא נתתי
לך לחכות זמן רב, בוודאי תשמח לכוס תה של..." - "דואר רשמי,
מא'ם", קטע אותה הופקינס, הדוור. בידיו היתה מעטפה לבנה, חתומה
בשעווה אדומה. אמילי נטלה את המעטפה, ובפנים חתומות קראה את
הכיתוב שעל גבה:

"  לכבוד:
  רס"ן ג'פרסון נורת'

  מאת:
  המזכיר הכללי לענינים מיוחדים של הוד מלכותה.

  לעיני רס"ן נורת' בלבד!  "

ריח של זנגביל התפשט בחלל האויר.

פרק חמישי - מי טעה כאן?
מזכ"ל סניף המפלגה הפרטיזנית הגיע במרוצתו אל צומת דרכים,
ששלטיה הורו מצד אחד לכיוון אגם טיפנברון ומן הצד השני למנזר
תרקומיא. כעת לא נותר ספק בליבו כי טעה בדרך וכי לא יוכל להגיע
אל גורקנהיים לפני חצות היום. הוא הצר על כך שלא נצטייד במצפן
ובמפת דרכים. לאחר זמן מה אף החל להצר על כך שיצא לדרכו בנעלי
בית בלבד ועל כך שירה במרכזן הסניף "שהיה בסופו של דבר בחור
טוב", כפי שהודה בינו לבין עצמו. אולם לגבי אף אחת מעובדות אלה
לא היה בידו כעת לעשות דבר.
הוא גמר אומר להגיע אל מנזר תרקומיא בהקדם האפשרי ולשכור שם
מורה דרך לשארית היום במחיר הוגן ואולי גם לאכול משהו, שכן מאז
הבוקר לא בא דבר לפיו מלבד השדר המוצפן מקיוטו. מטעמי חשאיות
ירד לשולי הדרך והחל לפלס את דרכו בצמחיה העבותה בעזרת קת
הרובה בעודו מפזם לעצמו זמר ציידים עליז ("ציף ציף / הנה ציפור
/ פאף פאף / הנה יש בה חור").


המשך יבוא ...