הזמן החל לגלותנו, אהובי. רגש וצחור אינם משגת ידינו, נפש
ותמימות של יחידי גאולה אינם שזורים אלא מהולים בכוס תרעלה.
השבי שבנפשי ממהר להגלותני למקום הרחק ממך.

אינני יודעת עד מתי כלותני, מזמור מטופש.
אהבה ידעתי וכעת... לא ממש.

עוד אוהב אותו - בכל מאודי!
כמה אוכל לסבול ריקוד אכזרי
של ימי תהילת עבר
עוד ייגע זכר ידיך בציפור נפשי!
אך לא אדע אם הנדר הפך חברבורותיו - הופר.

לא בידיך הדבר, משוש חיי, כי מרחק וזמן שליטים נאורים בזרמי
נעורים
אלה אשר יחזקו נביאי שקר ואבירים תפלים
אלה לא יביאו אליי יונת השלום, סימן וזכר לא פרחו
כוח ונפש ורגש לא ישאו,
רוח טמירה הביאי אליי קול! ברכה!
גאולה! שמחה,
שמחתי על זיכרונות, אך לא עלו על גדותיהם
נהרות חיי במי אהבה נכספה.

ועודני ממתינה לשובה של נבואה. אגדה,
מקום עדן ממתין לשובם של אוהבים נצחיים.
כך שבתי אל לבי - בגידה של רגע בזיכרונות כאובים.