את משתרעת למולי, מבושמת
כפי שהורוך במנשר
מצפה בשקיקה למגע שנרמז
משחר נעורינו
ואנכי עומד למולך וברעד
משמיע ישראל
כשידי מסוככת על עיניי
מביט בעינייך התמימות, החכמות
העותרות
וניגש, עולה על יצוענו
ופוער בך
סדק קל

את מתהפכת לצד השני
עוצמת עינייך בכח
וממאנת לפקחן לבקשתי
ואני מביט מעלה
לתקרת הכלולות
כלולותינו
מביט בך מחדש
חיוך מכורכם בזכרי איתך
עינייך דומעות
והסדק שבך נתפרץ
לתהום
של משרדי הרבנות
בעוד מספר שנות גיהינום
של צעקות לא מוסברות
הטחת האשמות חסרות פשר
והכחשה
ושיכחה
של יום חול

25.3.02