[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








היא הוציאה את ראשה מהחול
והרוח העזה של סופות המדבר טפחה על פניה.
ראייתה היטשטשה מהחול שעכשיו גם חדר.
בחלל מוחה התנפצו החלטות של ביטחון,
ומאורות התולעים החמימות בהן גדל ראשה
נראו רחוקות ורצויות מתמיד.
איך לא חשה ברוח העזה כל חייה, זאת לא ידעה,
ולכן היה עליה לגלות.
בצעד בטוח אך שפוף, החלה את מסעה בין הרים ושפלות, בין תנים
וקואלות, בין מעוף וזחילה.
פניה וידיה היו צהובים מעפר הדרך והשמש הקופחת.
אך גם ברגעי הצמא כשלשונה דבקה לחיכה וגרונה נחנק מהיובש, היא
דמיינה ולעיתים גם הרגישה בטוחה שהיא רואה פעמונים. ואף
שאזנייה נסתמו מהרוח המצליפה והמאיימת, הם הצליחו לשמוע אותם
מצלצלים מרחוק רק בשבילה.
שלטי הדרך ניסו לבלבלה כשהם זהרו בצבעים מפתים והציעו לה חצי
מחיר לצלצול.
אבל גם ברגעי הפיתוי כשאנשי הדרך מלאו את בטנה הגוועת בג'אנק
פוד, הטעם הטוב נשאר איתן בפיה.
הפעמונים האמיתיים צלצלו בבטנה, בראשה ובליבה.
היא למדה כבר להבחין בחצאי צלצולים פיראטים וכשפתחה במאמץ
עילאי את שערי ריסיה הדבוקות, היא עדיין יכלה לראות אותם.
לעיתים ברור וחד עד כאב ,ולעיתים מטושטש.
אך הם היו שם בשבילה, מצלצלים בגאון, מחכים לה.
זאת היא ידעה, זאת היא רצתה,
לזה היא חיכתה עוד בחול.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
איזה באסה...

חסה


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/5/99 3:14
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עדי דרטלר

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה