אתה תחזור בעוד שלושה לילות ושלושה ימים, אחרי השבועיים
הארוכים הללו, אחרי השיחות הגנובות, לחישות אל השפופרת, מוזיקה
ברקע, כדי שקולי לא ישמע. אילו רק היה אכפת להם שטוב לי, שאני
אוהבת אותך ושגילך לא משנה לי דבר, אילו רק, זה היה אכפת להם
עד כדי כך שהיו מותרים על דעתם בנוגע לצורה בה נכון שאנשים
ינהגו, בה נכון שביתם בת השש-עשרה תנהג.
היה לי טוב מאוד היום, אך עכשיו כשאינך עונה לטלפון דמעות
עולות בעיניי, אני חלשה לפתע מעול ימי הגעגועים אליך, רגע ועוד
רגע המצטרפים למשניהם. כל-כך הרבה ליטופים שהזיתי, מחכה לרגע
בו אוכל לחוש כבר במגע ידיך על עורי, בו אוכל להעביר את ידי
בשערך, על פניך, לנשק לגופך היקר, המתוק, לשקוע אל תוך עומק
שיחתנו ליטוף אחר ליטוף, מגע שפתיים, מבטים של עיניים נעצמות
ונפקחות, רעד של אושר ההולם לפתע בלבי מן ההכרה, לעוף, שוב
לעוף איתך, יחד, כל אחד בעצמו, נהדר כל-כך, עונג מתוק עד כאב,
כה טוב עד שמתחשק להתפוצץ.
אני רוצה שתענה לצלצול הטלפון, כדי שאזכה לשמוע את קולך, לצחקק
להלצותיך, לחייך עד אשר שפתיי יתעייפו. לשלוח לך נשיקות אל
המרחקים, מקווה כי יגיעו אליך, אל הלילה הקר בו אתה מוקף, כדי
שתחוש את חום גופי תחת השמיכה, את אור הנרות הרך המטיל את צלו
על עורי, את השיר הבוקע חרישות מן הרמקולים הניצבים על מדפי.
כל-כך רוצה אותך על-ידי, אותי על-ידך, כל-כך עד שמתחשק
להתפוצץ.