[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







לימור רביב
/
לעצמותיי

אני כל כך מוכנה בשבילך. אני כל כך מוכנה. הכי. רק בשבילך.
הגוף כולו זועק אליך, למגע היבש, ללטיפות הסוחטות.. אני דרוכה
כולי, מצפה בכליון עיניים לבואך, זועק אל עצמותיי, מזמר להן
שירי ערש דווי, עוד! אני כל כך מחכה שתגיע. מתקפלת אל תוך
הבשר, פנימה והחוצה, כמו גומי רך, פסל באצבעותיך, עסה עם
הקצוות.. עצב אותי לאלה רבת תום. העריצני על היותי שלובה בחיים
כה רבים.
אני הכי מוכנה. שתבוא אליי, בדיוק בדיוק עכשיו. אין זמן טוב
מזה. נשוף על הבשר, ניעות אגן צמודות, קצובות.. הכל זקור
וממתין לך. ואני כל כך מוכנה. יש בך היכולת למלא אותי שאיפות,
חוויות וזיעה. עד לבטן, נוגע לא נוגע, אתמסר. וכמו מערבל בטון
אתה קורע ממני חלקים חלקים, טוחן ציפורניי השורפות אל תוך
תוכך, בוערות. עוד לא מגיע.. בהבל פי אנצח את צמיגי הערפל
סביבך, להכנס עוד לבפנים.. לזרום בורידים. במחשבות. הפתח אליי.
נשור חלש אל זרועותיי. אני מוכנה לך. כוננות שיא בשלוות על,
אנא, תנחש אותי. נחש. זמר לפירקי הידיים, לברכיים, לעצם הזנב.
אתה משמר בחלב גמלים את חוליות הגב, מפרק את עמוד השדרה לפיסות
ושוטף בסבון. מוצג לראווה. חנוטה. אתה גאה בי, ואני מוכנה כל
כך. הדוקה אל לשונך ואל הקרקפת. דבק מגע של זמנים והתרחשויות.
אני ארוזה בשקיות פלסטיק ורוצה להמריא. שמור עליי. סחור סחור
קדימה ואחורנית, אנרגיות מבוזבזות, אנחות רדומות קמות לתחייה.
כמה עוטפת אי הידיעה..! אתה חזור. חזור עתה. אל בין משולש
צלעותיך, אל צליבת הנפש, מסמר אותי לשם. שלא אוכל ללכת. אך
מדוע שארצה כך ללכת. אני מוכנה כעת, במופת ובאותות רחוקים.
המרגיש אתה? בתחינה נופלת ארצה, סובבת סביב מושג מופשט כמוך,
אדון נשגב, רצה בקשותיי. אל תאכזב. אני מושקעת כולי בלהיות
שלך, זה כל כך מכשף, זה כל כך דורש.. זה מצריך וזה גם קצת
מעייף. תשושה אני. אבל מוכנה. רק תבוא כבר.. מדוע אינך נענה
לי. אני ישובה, מתרוממת על הבהונות.. מציצה קדימה. ואתה לא
נראה לי. אני מתחילה ליפול נואשת שכן אינך מופיע על הסף. כבר
מאוחר ואני כבר פחות מוכנה. מאבדת סבלנות במחול מטורף של
דימויים והנפשות. הקירות ממלמלים והצפרדעים שורטות את הגרון.
מבקשות לפרוץ את הגוף. אני רוצה לנוח ממך מעט. לשכוח שאתה בועט
ונושך וצובט.. לשכוח שאתה שם, מחוץ לחלונות, ברחובות הרטובים,
המאיימים. אתה מכופף אותי, רוצה לנטוש. כמו מתכת חמה, על סף
שבירה, על סף המתמוטטות.. כבר לא מוכנה כל כך, לא עכשיו. לא
מוכנה אלייך כמו שאני לעצמי. כמו שאני לכריות ולחלום. כמו שאני
למודעות ולשקט נפשי. אני מוכנה לחוסר כוונות זדון וחוסר כוונות
באופן כללי, אינך מתאים בדיוק יותר. מתלקחת לי ברעיונות של
שיכחה ושל לברוח, הן מהמצב והן מהטרור בכניסתך אליי. לא רוצה
שתזמר למשכבי. רוצה לשלוף עליך חרבות חרפה וחורמה של בדידות
ושל ציפייה נואשת. אכזבת אותי. לשווא חיכיתי שתבוא. כעת, רדומה
ואפאתית בארבע רוחות שמיים, מפוזרת לכל הכיוונים, אני נסגרת.
עוטה עליי צדפות של שאילה ושל דמעות סרק. משתריינת מפניך.
ה ח מ צ ה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שנייה שנייה
אחת, עיצרו
לרגע:

כשהקוטג'
מתייבש, הוא
נהפך הרי
לגבינה.
אז כשגבינה
מתייבשת, היא
נהפכת לחמאה.

אז רק רגע, רק
שנייה.
מאיפה הכל
התחיל?


עוד טמבל שמנסה
לחזור על הביצה
והתרנגולת.

ככה זה קיבוץ,
אלו הן
ארוחות-הבוקר.


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/4/02 13:02
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לימור רביב

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה