אל תאמר דבר,
אתה מלך בעיני,
וכל מילה שלך, מלכי,
מותירה צלקת בתוכי.
                                                 
אל תנסה עוד לקרוא אותי.
ידיך המוזהבות נוגעות ושורפות.
וכל דף שלעינך נחשף, מלכי,
גורם לגסיסתי ולאיבוד כוחי.
                                               
ואל תאכל את הטרף הקל,
פיך נגוע בדם נשמתי.
וכל נתח שממני נחתך, אריה אצילי,
מפקיר את ליבי בידי הרעבים כמאכל בתולי.

אל תפאר את הגבעול העוכר.
אני שזור בתוכך, חלק מגופך.
וכל עלה שנושר ממך בדרכו לביצה,
מזכיר לי שקיימת בינינו מחיצה.

אל תתן לי ליפול בשבי האהבה.
אל תכניס אותי למערבולת הבלתי אפשרית.
תגיד לי לא! תגיד : מלך אנוכי ואתה רק ליצן!
זרוק אותי לאשפתות ותן לי לחיות!

אתה מלך, מלך, מלך!
שולט ביד רמה, הורס על ידי מילה.
אתה זה אני ונפשי בידך,
ואני כחומר ביד היוצר, נמס נמס ומתמוסס.

נחיה בשלום, כי אין ברירה.
נחיה וננשום, כי הכל מוזר.
הפרד ומשל, כי ביחד אי אפשר.
עזבני מלכי, עזוב את נפשי.