[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ילדה (קצת) קשה
/
עדיין מנסה להבין

נראה לכם שנמלים חושבות? אני מתכוונת, נראה לכם שהן מודעות
לעובדה שהן עומדות למות אולי יום אחרי שהן נולדו? תחשבו על זה
רגע. אם הן היו יודעות, כל מוטיב ההפתעה היה הולך לעזאזל אבל
אולי בגלל שהן לא יודעות הן לא יודעות גם איך לתכנן את חייהן
כראוי לחיי יצור ליום אחד.

אז מה עדיף? מה צריך לעשות יצור שיודע שיש לו יום אחד לחיות??
או שאי הידיעה עדיפה על הידיעה במקרים מסויימים?





דן הוא בחור בן 17. גר בהרצליה. כל החיים לפניו. כביכול.
הרגע הוא יצא לריצת הבוקר שלו כמו כל יום בשעה 6:00 בדיוק. לא
דקה לפני, לא דקה אחרי. בחוץ השמש בדיוק קמה ועוד 45 דקות הוא
יחזור. כשהוא יחזור הוא ילך למקלחת של 10 דקות, ירד למטבח,
ישתה כוס מיץ תפוזים וב-7:00 הוא יצא מהבית לכיוון התיכון בו
הוא לומד ב-3 השנים האחרונות. בשעה הראשונה שלו הוא ילמד בכיתת
ה-5 יחידות מתמטיקה שלו וישב ליד שני. סתם אחת שיושבת לידו
והוא בכלל לא יודע שהיא מאוהבת בו עד מעל הראש. בהפסקה הגדולה
שלו הוא ילך עם עומר ואלון לקנות פיצה ב"פיצה האט" ליד בית ספר
(כי הם בנים ומותר להם). בשעה 15:15 הוא יהיה שוב בבית. יכין
שיעורים וילמד במשך שעתיים למבחן שיש לו מחר באזרחות. כשהוא
יסיים, הוא ילך לשחק קצת עם אחיו הקטן בן ה-4. בשעה 18:00 הוא
הולך לעבוד אצל אבא שלו בבית החולים והיום גם הגיע תורו לתרום
דם.





למה תמיד יש לי את ההרגשה שעוד דקה משהו רע הולך לקרות? בתור
ילדה נמנעתי ממחשבות רעות (אני לא מסוגלת לדבר על דברים עצובים
מדי כמו השואה למשל). אז למה ההרגשה הזאת שנלווית לאושר הטבעי
שלי? זה אני? זאת הסביבה שלי? העולם בכלליות?





אז אחרי שיתרום דם, הוא יחזור הבייתה בשעה 22:30. מותש מהיום
שהיה לו. ומחר, אותו הדבר. הוא יקום בשעה 5:50 וינצל כל דקה
בחייו. ככה זה אצל דן.השאיפה המדהימה למושלמות ולחיים מלאי
חוויות. הוא לא מהאנשים שיקומו בגיל 50 ויחשבו לעצמם: "מה
השגתי בחיי?"
כי החיים שלו מלאים והוא קיים בשביל עצמו ובשביל
העולם. חיים מאושרים.
אולי יום אחד הוא אפילו יבין ששני אוהבת אותו והוא יאהב אותה
בחזרה וכל החתיכות יהיו פתאום מסודרות במקומן. אולי.





יוצא לי לחשוב על אדם כמו אלפרד נובל שהמציא את הדינמיט והחליט
לפצות על זה במתן הפרס היוקרטי ביותר שקיים לכל נושא כמעט ובין
הנושאים האלה, גם לשלום. ואני שואלת: מה, הוא אידיוט?!? למה
נראה לו שזה מכפר באיזה שהיא צורה על מה שהוא עשה?! גם כשהוא
גילה שהוא המציא כזה דבר נוראי (ושתבינו, זאת הייתה בסך הכל
טעות מניסוי בניטרוגליצרין עם אבא שלו שהיה גם מדען שכזה...)
הוא לא יכל להסתיר את זה מהעולם?? חשבתם פעם על מה היה קורה אם
לא היה דבר כמו דינמיט? אז תהיות לא יעזרו לאף אחד כרגע. אבל
קצת מחשבה בעתיד אולי יכולה למנוע דברים קצת יותר נוראיים.
אולי.





אולי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
קונספירציה !

טוב... עוד לא
החלטתי למה, אבל
זה פשוט שקוף
שיש פה איזשהי
קוספירציה...


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/4/02 6:30
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ילדה (קצת) קשה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה