יותו אחיתופל / אין זו אגדה |
היא שרה לו שירי עצים והוא אותה אהב
היה מביא לה גרגרים, ומים בצלוחית
היה הכלוב כממלכתו, והיא האזרחית
ופעם בא לתת חיוך, וריק היה הכלוב
זולת צלוחית מלוקקה ושליש גרגר רטוב
ולא הבין האיש איך נעלמה כך הציפור
הלא בכלוב אין דלת - אין לפתוח, אין לסגור
ישב האיש נדהם, וכך חלפו הרבה שנים
ויום אחד שמע פתאום בוקע שיר עצים
או אז כמו שלכת הוא הבין את שהיה -
הלא הכלוב שלו בכלל, והיא החפשייה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|